פעם, מזמן, כתבתי כך:
"גם אני לפעמים מרגישה קצת כמו לולה מיי הקטנה שמשתוקקת לעגילי טיפאני'ס עדינים. שבונה לעצמה פרסונה, אלטר אגו, וחוצה את רחובות ניו יורק עטויה במסיכה. הבלוג הזה הוא האלטר אגו שלי והוא הולך להיות גדול מהחיים."וכך הגיעה Lula לעולם אי שם בספטמבר 2011, כשבחרתי לספר על לולה מיי שהפכה להולי גולייטלי בספר "ארוחת בוקר בטיפאני'ס".
מאז השלתי את המסיכות.
כמעט את כולן.
↧