Quantcast
Channel: Lula
Viewing all 112 articles
Browse latest View live
↧

יופיו של בר החלוף

May 13, 2013, 5:34 am
$
0
0

אני כרגע נמצאת בתוך המולה יומיומית מסחררת שכוללת
פתיחת קורס חדש במכינה לעיצוב בה אני מלמדת,
הגשת עבודות בלימודי טיפול באמנות,
ביקורים בפיגומים,
בחירות של אריחי קרמיקה וגוון לרעפים והתאמת פרופיל האלומיניום לגוון הרצפה
והכי חשוב:
בילוי של שעות איכות עם גברבר קטנטן ומתוק להפליא (ועוד כמה שעות כשאפשר עם אבא שלו...)
ובתוך כל ההמולה הזו אני זקוקה לרגע של שקט.
רגע של פשטות
רגע של התבוננות
ונשימה עמוקה שמתכנסת לה במעמקי הבטן ויוצאת בקול "שששששש" חרישי.
לכן היום אני רוצה להציג שתי יוצרות שעבודותיהן מתחברות למקום הנעים הזה שלו אני זקוקה כעת.
האחת עוסקת באמנות הקליגרפיההסינית
והשנייה יוצרת כלי קרמיקה משובחים שמתכתבים עם תפישת הוואבי-סאביהיפנית שאני כה מעריכה.

*

את מיכל קרן גלמן פגשתי בשנה שעברה במהלך 
 ובתום הפגישה אף רכשתי לי שישה ספלים שיצרה.
אני מוכנה לשתות את הקפה שלי אך ורק בהם.
הם נעימים למגע, עדינים ודקיקים עם עיטורים שבולטים קצת על פני החומר
שאותם נעים ללטף לאחר כל לגימה. 
בעבודות של מיכל אני רואה עידון ושקט ומשהו שהוא לא לגמרי מושלם וזה מה שיפה בו.




יצרתי קשר עם מיכל וביקשתי ממנה, כהרגלי, שתשלח לי כמה מילים על עצמה.
וכך היא מספרת:

קרמיקאית, יוצרת כלים ,חיה במצפה הילה בגליל המערבי.

הרומן שלי עם יפן הוא רומן פנטזיה.
לא הייתי ביפן, אבל בטוח שעוד אהיה.
וחלק ממני כבר שם: בעיקר החלק שלש ויוצר ומעצב.
אני אוהבת את העדינות. את האיפוק. את הנכונות לשאת את הלא מושלם.
לא במקרה בפוסט הראשון בבלוג שליכתבתי על האמנות היפנית.
יש לי עוד דרך ארוכה ללמוד את כל אלו, אבל איך אומרים ביפן?  הדרך היא המטרה..


ואני בכלל באתי ממקום כל כך אחר: מערימות החציר בקיבוץ. מחיפוש גרוטאות מעניינות בערימות הג'אנק מאחורי המוסך. מהים שלחופו גדלתי, שאוסף חפצים ואנשים ופולט אותם אחרים לגמרי.
אני אוהבת את החומר ואת מה שהזמן מטביע בו. את הדרך שבה הוא משאיר סימנים. יש שיגידו – צלקות. אחרים יגידו: קישוטים. 




היפנים קוראים לזה "וואבי-סאבי" – יופיו של בר החלוף. הקסם של הבלתי מושלם. התנועה שבו. החופש שהוא מאפשר.




זה מה שמקסים אותי בעבודה עם חימר: היכולת להטביע חותם, ובכל זאת שזה לא יהיה סופי. כי החימר הוא חומר חי: אפילו אחרי שהוא נשרף, עוד קורים בו שינויים. הוא סופג אליו טעמים ומגע ומבטים.

אמנם הגעתי מעיצוב תכשיטים שלמדתי בבצלאל, מעולם התיאטרון שבו עיצבתי אביזרים לבמה, אבל החימר מאפשר לי לבטא את עצמי הרבה יותר בפשטות. אני אוהבת ונמשכת אל הפונקציונאלי, אך עם זאת החומר  נוגע בעל- זמני. המפגש הזה מעניין אותי. 


לאט לאט אני מבינה שמה שמושך אותי ומניע אותי קדימה, הוא המגע בחומר עצמו. המשטח איתו אני עובדת, האפשרויות שלו להתקפל, להיסגר, ליצור מיכל. הצורות המסורתיות והדרך להתיר אותן, להשתעשע איתן.




אני יורדת לסטודיו בבוקר כמו אל מגרש משחקים. לא תמיד יש לי מטרה מוגדרת, וגם אם יש – לפעמים החומר מפתיע אותי, מגלה לי שיש לו רצון משלו. לומדת לזרום איתו, להקשיב לו, להקשיב לי. לא פעם אני מופתעת ממנו: בדרך אל כלי שהתכוונתי לעשות, נולד משהו חדש.

אני מברכת על האפשרות ליצור. להיאסף מכל מקורות ההשראה שלי: מוסיקה ,קולנוע, אופנה ומילים.
ולהטביע אותם בחומר.



בעבודות של טל-יה קריגר
נתקלתי לראשונה ביריד האמנים שמתקיים פעמיים בשבוע בנחלת בנימין.
אחר כך גם איתרתי אותה בפייסבוק 
ואני מתמוגגת בכל פעם שהיא מעלה צילום של עוד עבודה חדשה מעשה ידיה.
טל-יה יוצרת תחת השם 


היא מציירת אלמנטים מן הטבע בדיו ומכחול בלבד.
הציור שלה הוא עבורי החיבור בין עידון ועוצמה.
יש המון כוח במינימליזם של טל-יה
והמון רגש וריכוז וסבלנות.


פניתי לטל-יה וכל כך שמחתי לשמוע את סיפורה הרתק:

תמיד נמשכתי לאסתטיקה של מזרח אסיה, והעמקתי בכך כשלמדתי באוניברסיטת ת"א לימודי מזרח אסיה, ובתוכנית הרב-תחומית באמנויות. במסגרת התואר למדתי סינית, וכתיבת הסימנים הסיניים עוררה בי את הרצון ללמוד קליגרפיה – אמנות הכתיבה. הבנתי שכדי להעמיק בכך, עליי לשאוף להגיע אל המקור, בסין.





אחרי הלימודים, כשסינית מהוססת בפי, נסעתי לבד לסין. בתחילה טיילתי כשהיעד לא מתוכנן וידוע, ובהמשך התגוררתי בצ'נגדו, בירת מחוז סצ'ואן. שם מצאתי במקרה אמן קליגרפיה מוכשר, צנוע ונעים, והצלחתי לשכנע אותו בכוונותיי הרציניות ללמוד קליגרפיה. הוא חיבר אליי את תלמידתו, וכך התחילה תקופה של ארבעה חודשים של לימוד ואימון אינטנסיבי בכתיבת הסימנים הסיניים, וכל זאת בסינית! הרגשתי שנפל בחלקי מזל גדול, לפגוש במורים שמחוברים כל-כך למסורת עתיקת היומין, שהעבירו לי מעבר לידע הטכני, גם ידע תרבותי ופילוסופי מן הבודהיזם והדאואיזם.




כשחזרתי לארץ שיניתי כיוון, ואולי זהו דווקא המשך טבעי – התחלתי בלימודי טיפול באמנות. אין ספק שגם בקליגרפיה טמונה השפעה תרפויטית, של ריכוז, שלווה ואף מדיטציה. במקביל, טיילתי בשדות של מושב ירקונה, שם נולדתי, וצילמתי צמחי בר. הצללית של הצמחים, הסילואט, תפסה במיוחד את עיני והתחלתי לתרגם את הצמחים לשפת הקליגרפיה, לקווים ומשיכות מכחול בדיו. כך נוצרו והתפתחו "פרחי – דיו", צמחים מוכרים ואופייניים בנופי הארץ, מצוירים על נייר סיני, בסגנון נקי ומינימליסטי. בין הצמחים שאני מציירת אפשר לזהות חצבים, גזר בר, גדילן מצוי ושיבולת שועל. כל הציורים חתומים בחותמת שלי, שנחרטה על-ידי אמן, ובה השם הסיני שהעניק לי המורה לקליגרפיה, בסינית "גָאו יוּאַן", שפירושו גבוה ורחוק. 





כיום אני משלבת בין שני העיסוקים, בחלק מימות השבוע אני מטפלת באמנות בחינוך המיוחד, ובשאר הימים יוצרת ציורים ומוצרי נייר, לעתים תוך שילוב ניירות וואשי יפנים ורקעים שונים, מכינה הזמנות לפי בקשה ומוכרת בימי שלישי ושישי במדרחוב נחלת בנימין. 




ועכשיו אני כבר קצת יותר רגועה.
מקווה שגם אתם.

בהזדמנות זו אאחל חג שמח
חג של שיבולים ברוח ומנגינות תמימות וחיבוק של משפחה.

אם מתחשק לכם לקרוא עוד קצת על חג השבועות שלי
שמזכיר לי תמיד מי אני ומאיפה באתי.

↧
Search

רגעים

June 1, 2013, 12:25 pm
$
0
0

לאחרונה אני קונה לעצמי פרחים.
ומצלמת אותם.
אני עוקבת אחר תהליך הפריחה
בוחנת את האבקנים
את הבשלת הגבעול
אוספת את העלים המצהיבים 
שנושרים יום אחר יום
ולבסוף משליכה
אל פח האשפה.

וזה גורם לי לחשוב 
על תהליך
על רגעים
על שמחה ועצב
וריגוש וגעגוע
ששזורים זה בזה
לאורך הדבר הזה שנקרא 
יומיום.

הפוסט הזה מורכב מצילומים שצילמתי 
ביומיום שלי
במצלמת האייפון
לאורך החודש האחרון.
כל צילום מנציח רגע.

רגעים.




היום שלנו בד"כ מתחיל מוקדם.
מאד מוקדם.
בשעה שהשמש מתחילה לעלות
והשקט עוטף מסביב.


על אף הקושי בהתעוררות
זו שעה של רוך ונחמה גדולה.
הכל עוד מתנהל בעצלתיים
ויש זמן לחשוב
ולדבר
ולהתחבק.


למרות חיבתו לשעות הקטנות
בורכנו בילד מיוחד במינו
(ואני בכלל לא משוחדת...)

ילד שמשחק
ומדמיין
ומספר סיפורים
וממציא משחקים
ומפתיע אותנו בכל רגע ורגע
ברגישות ובחוכמה ובנועם שבו
(חמסה...טפו...)


וכן...כן...הוא גם קצת-טיפה פדנט
(כמו אבא ואמאשלו...)


לפעמים
כמו בודהיסט קטן
הוא שוהה ברגע
ולי רק נותר לתרגל יחד איתו.


ויש לו אבא
שיעמוד דום עבורו
ונמצא לגמרי איתו
וכמה שהם זכו
שיש להם זה את זה.
וכמה אני זכיתי.



והשבתות מלוות בקולות של צחוק רם
והשתוללויות.
לפעמים אנחנו יכולים להישאר כל היום בבית.
ולפעמים אנחנו גם קצת יוצאים
לחקור את העולם שבחוץ.





פתאום אנחנו הולכים המון לים...




וחוצמזה אני גם אוהבת ליהנות
ולא מתנצלת
ולא מתביישת
ומודה בכל יום ובכל שעה
על האפשרות
לטעום את החיים
ולא להשאיר פירור.


למשל לבקר חברה שילדה ולפנק אותה במקרונים
או לשבת עם ע' האהובה ולשתות בירה בשעת בין ערביים



או להתפנק בארוחת בוקר מושחתת במיוחד
בשישי כשהיורש בגן
ואז לעשות טיול באלנבי ולהתמוגג מחלונות ראווה מתוקים ומשעשעים.


ולפחות פעם בשבוע להיפגש עם אחי לקפה
במקומות הכי יפים בתל אביב
(למשל בנמל)
ולדבר ולדבר ולדבר
ועל הדרך גם לגלות המון עליו ועל עצמי.




ולהתמלא בזיכרונות ובגעגועים
לפעמים רגע לפני השינה
לפעמים כששיר מוכר מתנגן לו ברדיו
ולפעמים פשוט מול המראה.


ושוב לקום בבוקר
מוקדם
ולשחק
ולצחוק
ולספר סיפורים
ולהקשיב לציפורים
ולראות את הרחוב מתעורר אט אט
ליום חדש
לרגעים חדשים.

↧
↧

איציקידנה

June 10, 2013, 5:18 am
$
0
0

היום אני רוצה לספר לכם על מיזם מיוחד במינו.
אבל ראשית, הקדמה:

בשנה האחרונה נחשפתי לציורי ילדים במסגרת לימודי טיפול באמנות.
ציורים שהם עולמות של תוכן, של מחשבות, של אהבות וגם של פחדים וקשיים.
כמה עושר יש בציורים הללו.
לפעמים אני קצת מקנאה בדימיון הפורץ החוצה
ללא גבולות וללא מעצורים
ואני נזכרת בימים בהם אני, כילדה, הייתי יושבת שעות ומציירת.
הייתי חולמת על מקומות שהם לא כאן
ומדמיינת דמויות שאותן הייתי רוצה לפגוש.


לפני כמה ימים נחתה בתיבת ההודעות שלי ההודעה הבאה:

"הי איילת. שמי עמית גל ונראה לי שתמצאי עניין בפרוייקט שהעלתי זה עתה להפקת ספר קצת... שונה"

כמובן שהסתקרנתי
ומיד הצצתי
ואיזה מזל!


עמית הגה רעיון שהוא אכן שונה ומופלא.
הוא כותב סיפורים אך אינו מצרף להם איורים
אלא מציע לילדים ששומעים את הסיפור
לאייר את הספר בעצמם.

תודו שזה מקסים!


כך מפרשים הילדים את הסיפורים
לפי ראות עיניהם ומאפשרים צוהר לעולמם הייחודי.


עמית מספר על הפרויקטכך:

היה היה לפני שנים רבות ספר שכתבתי לבני הבכור על איציק ודנה, מעללים וגוזמאות.
אבל במקום למצוא מאייר שיוסיף לספר תמונות, התחלנו לצייר בעצמנו בתוך הספר את מה שראינו בדמיון.
מאז, נולדו עוד ילדים וצוירו עוד ציורים, הוסיפו שרבוטים גם הסבים והדודים וכשנגמרו העמודים נכתבו מעללים חדשים.
ספר איציקידנה הפרטי שלנו הפך לסוג של אלבום משפחתי מצויר, שתמיד נעים לקרוא ולצייר בו עוד ועוד.


את ההנאה הזו רצינו לחלוק עם העולם.
איציק ודנה כבר הסכימו להגיע לכולם, כדי שכל אחד יוכל לצייר אותם בתוך הספר שלו - כפי שנראה לו.
לצורך זה עיצבנו ספר מיוחד, שבמקום ציורים הוא מכיל עפרונות צבעוניים ומקומות להוסיף את ציוריכם האישיים כיד הדמיון הטובה עליכם.


הספר הראשון של איציקידנה כולל היכרות ראשונה עם הצמד, ושלושה מעללים מאוד שונים,
שרק דבר אחד משותף להם - בסוף מצילים איציק ודנה את העולם!


עמית גם הוסיף כמה מילים על עצמו:

אני עמית גל, בן 43 מתל אביב, אבא של נטע, נעמי וענר.
יותר מכל אני אוהב לספר סיפורים ולהניח לדמיון להוביל אותי.
בשנים האחרונות הכרתי גם את עקרונות הקוד הפתוח, וגם את דרך החינוך האנתרופוסופית,
ואיכשהו השילוב בין כל הללו הוליד את הרעיון לספר איציקידנה,
שבו כל קורא מצייר בעצמו את מה שהוא רואה בעיני רוחו.
כך אפשר לחלוק גוזמאות, ולהשאיר מקום לדמיון לעשות את שלו.


הספר אינו מופץ ברשתות הספרים.
ניתן לרכוש אותו באתר ייעודי
שמטרתו לגייס מימון לפרוייקט הנפלא הזה.
הפשוטה שבהן היא כמובן לרכוש אותו בעלות של 50 ש"ח
אך ישנן עוד אופציות מימון מעניינות (ויצירתיות כמובן).


אני התאהבתי עד מעל לראש
וכמובן רצה לרכוש לי ולבני ולסבא וסבתא ולילדים המטופלים ולשכנה ולשכנה של השכנה...
את הספר המקסים הזה.
אני חושבת שהוא ממש פריט חובה.
ואתם?


ולסיום, הנה קליפ מקסים אודות המיזם




למידע נוסף היכנסו

לאתר הפרוייקט

וכדאי להציץ גם

בדף הפייסבוק

↧

אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים

June 24, 2013, 11:52 am
$
0
0

*

ספטמבר 2011 : 
אחת, איילת לנדאו, מפנה לה בוקר אחד שלם כדי להשתתף בסדנה של אחת, מיה לנדאו
(אין קשר משפחתי. לפחות לא כרגע...אולי נועה שלה עוד תתחתן עם יהונתן שלי :) ).
הסדנה חולפת במהרה. מיה מלהטטת במושגים כמו יזמות נשית, עסק מצליח ותוכן שיווקי.
היא מניפה ידיים באוויר, מוחאת כף, צוחקת, קורצת...
וכל זה בלי טיפת זיעה, עם חיוך של מיליון דולר ובלונד מתנפנף.
הסדנה מסתיימת והמשתתפות פונות כל אחת לדרכה החדשה.

*

אחת, איילת לנדאו, נוחתת בביתה ובאותו הערב מקימה את Lula.

מכירות את Lula ?

מעטים יודעים, אבל ההשראה לבלוג הזה
שאהוב עליי כל כך,
שחשף אותי לאינספור נשים מוכשרות ונהדרות,
שגרם לי להבין טוב יותר מי אני ובמה אני ממש טובה,
ההשראה לכל הממתקים הללו
הייתה לא אחרת מאשר...

מנחשות?

נכון!

אחת, מיה לנדאו.

*

מאז אני הולכת שבי אחריה.
אפילו הגעתי לאירוע הסופר שווה שהפיקה בשנה שעברה
בעודי מגובסת מקרסול עד ירך.

והיום?...היום אני שמחה לספר לכן ש"עכשיו אני" הופך למסורת.
כן, כן! 
בשנה שעברה היה כל כך מוצלח שמיה החליטה להפיק עוד "עכשיו אני"!!!

מיותר לציין שאני אהיה שם (בתקווה שבלי גבס הפעם...טפו טפו טפו...)

*

לכבוד המאורע המרגש ערכתי עם מיה ראיון מעמיק
בניסיון להבין מה מניע אותה, מה מרגש ומשמח אותה ואיך לכל הרוחות היא עושה את זה?!

*התמונות בפוסט זה צולמו כולן באירוע "עכשיו אני" שנערך בשנה שעברה ע"י נעה זני המוכשרת

צילום : נעה זני

מהי יזמות נשית לדעתך?

יזמות נשית מבחינתי מתייחסת לכל עסק או מיזם שאישה עומדת בראשו.  אני חושבת שנשים, בשונה מגברים יוצאות לעסקים מתוך תשוקה למה שהן רוצות לעשות.  אל תביני אותי לא נכון, זה לא אומר שגברים חסרי תשוקה לעסקים שלהם אלא שנשים, כאשר הן בוחרות לצאת לעצמאות  זה מתוך כישרון אדיר או תשוקה עזה להפוך את מה שהן טובות בו לעסק, הן בוחרות להגשים את עצמן גם דרך הפרנסה. אני חייתי שנים כשכירה, עשיתי עבודה טובה והתקדמתי אבל ביום שבו יצאתי לעצמאות זה היום שבו ניצת הדרייב, ידעתי שאני עושה את זה, שאני חייבת להצליח, וכאשר אני אעשה זאת אני אהיה מסופקת וגאה בעצמי. ידעתי שכאשר אני אעשה זאת אני ארווה נחת.

האם יש הבדל בין יזמות נשית לגברית?

לדעתי יש שוני מהותי, נשים פועלות מהרגש לטוב ולרע כשם שאנחנו באות לעולם הזה עם תשוקה, עם רצון להצליח ולהגשים את עצמנו כך גם קשה לנו להתמודד עם אכזבות, עם ביקורת ועם משובים לא מחזקים. אבל אנחנו חזקות, יש לנו יכולות לרפא את עצמנו, ללמד את עצמנו כיצד לראות את המחר וכיצד לעשות אותו טוב יותר ולכן אנחנו גמישות יותר, מגיבות טוב יותר למצבים משתנים. שוני נוסף הוא העובדה שנשים מרגישות צורך ובפועל לרוב גם עושות הכל לבד. אנחנו עסקים של אישה אחת או שעסק שצמח מעסק של אישה אחת. אנחנו לוקחות את כל מסע העסק על הכתפיים שלנו, קשה לנו לבקש עזרה או לחלק את הנטל על כתפיים של עובדים. אני רואה עסקים לתפארת ואז מגלה שאישה אגדית אחת עושה ה-כ-ל לבדה. זו גם אחת הסיבות שבחרתי לקיים את "עכשיו אני" בנושא שיתוף, אני רוצה לשחרר את הנטל הזה ולהראות לנשים שעסקים לא חייבים ולא צריכים כלל להיות בודדים. שאנחנו יכולות לצחוק יחד, לחלוק משברים, להתייעץ, לשבת לסיעור מוחות, שאנחנו יכולות להיות המאמנות והיועצות העסקיות זו של זו ואני מקווה להראות איך ניתן לעשות את זה טוב באירוע, לצד שורה של פינוקים והרצאות נוספות.

צילום : נעה זני

מה הדבר הכי חשוב שאת אומרת למישהי שרוצה לצאת לדרך?

"אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" אני חושבת שהספר הזה מרכז את כל הדברים הכי חשובים שאני אומרת ללקוחות שלי ובכלל לנשים שמתייעצות איתי אם לצאת לעצמאות. אני מאמינה בעשייה, אני מאמינה שעדיף לעשות ולטעות אלף פעם מאשר לחכות לתכנית מושלמת או להזדמנות. אני מאמינה שאם עושים, מאמינים בטוב ולאורך כל הדרך אנחנו בעשייה לחלום שלנו, השלבים בסולם יתגלו לאט לאט. אני גם אומרת להן "שלפעמים אנחנו לא" זה גם חלק מהתהליך. לפעמים אנחנו לא נצליח, לפעמים נפספס, לפעמים ניפול וזה לא נעים. צריך לקחת את זה מראש, צריך ללמוד מ"לא". כל הנשים המצליחות שהכרתי הצליחו לצמוח דווקא מרגעי ה"לא". אלו הרגעים שהכי מדייקים אותנו, את העסק, עוזרים לנו להקשיב, להסיק מסקנות ולכן גם את הסיכונים צריך לעשות, לעשות בצורה מחושבת אבל לקחת בחשבון שיהיו פעמים שאנחנו פשוט נהיה "לא". אלו רגעים קטנים  והחלום, העשייה והאמונה שיהיה טוב הם העוגנים שלנו.

איך את רואה נשים בונות קריירה במקביל לגידול המשפחה?

מצחיק שאת שואלת, אני יצאתי לעצמאות ביום שנועה נולדה. אומנם לקחו עוד כמה שבועות עד שבפועל זה קרה אבל משהו נולד שם יחד איתה. אני רואה את כל הנשים שבאות אלי, לרוב זה קשור למשפחה. או שהם התחתנו או שהן ילדו או שהילדים גדלו ועכשיו הזמן שלהן. אם את רוצה לשמוע את ההסבר הפילוסופי המורחב אני מאמינה שגם ילדים וגם העסק הוא חלק מההגשמה שלנו. מהפילוסופיה ליומיום- זה מאתגר אבל לא הייתי מחליפה את זה בשום הון שבעולם. בעצמאות קשה יותר לשים את הגבולות, קשה יותר להתרכז במשהו אחד כי גם האימהות וגם העסק חשובים. אני משתדלת לשים את ההפרדה, מי שמכיר אותי יודע שבשעות שאני עם נועה אין סיכוי לתפוס אותי, אני כרגע איתה. אבל יש לי גם בעל מאד פעיל בחיים שלה, יש לי משפחה שעוזרת ותומכת, חברות שמתגייסות ומערכת שלמה לכל שעה שלא תבוא.. והן באות. ומצד שני יש ימים שהיא לא הולכת לגן כי אנחנו נוסעות לטייל או שיש ימים שאני מתגעגעת אליה ואני באה לקחת אותה קודם. אני הרבה יותר גמישה ופנויה לה מאשר הייתי לו הייתי שכירה. 

צילום : נעה זני

מה את מציעה למישהי שמאד רוצה לצאת לדרך אך עדיין מפוחדת?

ההמלצה הראשונה שלי היא לחקור בכלל את נושא העצמאות. למצוא לפחות שלוש נשים שיצאו לעצמאות והקימו עסק ולברר איתן את כל הנקודות שלא ברורות לנו. איך הן הקימו? איך עשו שיווק? איך הן מקבלות לבד החלטות? איך הסתדרו עם המיסים וכו'? לא תאמינו כמה הן יהיו מוכנות לשתף, לעזור, לחסוך לנו מהניסיון שלהן. להפנות אותנו לקבוצות, לפורומים, לשלבים שעזרו להן בדרך. דבר נוסף, פחד הוא חלק מהתהליך, אנחנו יוצאות לדרך לא מוכרת אז צפוי שנפחד ולכן להכין תכנית. לשבת לנתח את המצב, את שלבי העבודה שלי, לעשות מחקר קטן יעזרו לנו לתפוס את התהליך, להפוך אותו ליותר ברור ומוכר והפחד אוטומטית יורד ואפילו מתחלף לו בדרייב לעשייה.

האם ישנו סיפור מרגש במיוחד שקרה לך במהלך העבודה?

כל היום יש לי, למזלי ברוך השם! אלו המשפטים הקטנים, כי התהליך הוא ארוך עם המון עליות וירידות, עם התמודדות אחרי התמודדות ואז המשפטים הקטנים, הניצחונות זה העונג! " מיה החודש עשיתי מה שלא עשיתי ב8 חודשים אחרונים יחד" "בעלי אמר שבקצב הזה הוא יוצא לפנסיה ואני אפרנס" " אני לא מאמינה! כמה פשוט! מכרתי!" " פתחתי חברה בע"מ" כל מיני רגעים של נחת.

צילום : נעה זני

איך את מגדירה אישה מצליחה?

קודם כל הצלחה היא סובייקטיבית, איך שאני תופסת הצלחה כלל לא אומר שאת תופסת אותה באותה הדרך. לכן אני תמיד מבררת קודם מה הפרמטרים האינדבידואלים של כל אחת להצלחה.  ואם תשאלי אותי, באופן אישי. אישה מצליחה היא אישה שרואה את החלומות שלה באותנטיות ועומדת מאחוריהם, אישה שכל הזמן מאתגרת את עצמה עם חלום שהוא קצת גדול עליה ואז קופצת אליו. אישה שמתפרנסת ממה שבא לה הכי בטבעיות וממה שהיא הכי טובה בו, אישה שלא מתביישת לדרוש את ההכרה שמגיעה לה, אישה שחייה חיים מלאים ומעבירה הלאה מהעוצמות שלה לאנשים שמסביבה. באה בטוב בקיצור.

האם הכלים שלך יכולים להתאים לכל אחת?

לא. התהליך איתי הוא לא תהליך שטחי. אני מגיעה לנקודות עמוקות של חלומות, הגשמה, פחדים, התמודדות. אלו לא רק כלים של איך לנסח תכנית שיווקית ולכן  מאמינה שזה לא לכל אחת.

צילום : נעה זני

מה המנטרה שלך?

"מקסימום נצליח" אמא שלי תמיד מספרת על ההבדל ביני לבין אחי הבכור, בזמן שהוא היה חוקר, מתאמץ, מתאמץ שוב, נכשל, מנסה שוב עד שהיה מצליח אני פשוט הייתי עושה את זה. אחי הבכור למד לרכב על אופניים, הוא טיפס לקצה הרחוב והחל לרכב, אחרי מספר מטרים נפל וכך שוב ושוב ושוב עד שלבסוף הצליח לרכב מבלי ליפול וחזר הביתה חבול כולו. אני שראיתי את אחי הגדול וכל הילדים רוכבים על אופניים היה ברור לי שאפשר לרכב על אופניים וביום שבו קיבלתי את האופנים, עליתי, שפשפתי כמה קירות ו...פשוט רכבתי על אופנים. "מקסימום נצליח"

מתי הבנת שליווי עסקי לנשים יהיה ה"בייבי" שלך?

הגורל זיווג אותי עם אישה מדהימה. באותו זמן כבר הייתי עצמאית, עבדתי עם לקוחות בינוניים וייעצתי להם איך להתנהל שיווקית ותקשורתית, היו לי תיקי יחסי ציבור גדולים ובמקביל בשביל הנשמה קיימתי סדנאות שיווק ותקשורת לבעלות עסקים קטנים. אותה גברת עקשנית ביקשה ממני ללוות אותה אישית, להגיע עד פרדס חנה הרחוקה ולקחת אותה יד ביד. משהו בעקשנות שלה ובאינטואיציה שלי אמר יאללה למה לא? אחרי כמה שבועות עברנו מסע מרגש ביחד. מסע שבו הרגשתי כמה אני פורחת וכמה אני גאה בכך שהיא הצליחה. כמה אני חייה את החלום שלי. ואז החלטתי שהפוקוס שלי משתנה, הקהל משתנה וכל העשייה שלי. זו הייתה "התאבדות" עסקית כביכול, לוותר על תיקים גדולים עם תקציבים גדולים, עם שמות עולמיים בשביל לעבוד עם פלח שוק שהתקציבים שלו מוגבלים יותר. אבל הייתי אמיצה ומאד ברורה לעצמי אז  הלכתי על זה ואני לא מצטערת לשנייה. אני עוד דוגמא שאם הולכים עם החלומות עד הסוף זה עובד, שלא צריך לפחד לעשות משהו שונה. אז במידה גדולה אני חבה את הצלחתי להצלחת הלקוחות שלי.

צילום : נעה זני

האם היו קשיים בדרך?

אין לך מושג עד כמה. אם זה שבהתחלה נועה הייתה חולה חודשיים בבית ועד קשיים של חששות, פחדים, לחצים.

איך מתגברים על אכזבות ומהמורות בדרך?

לומדים. מעבר לעובדה שלומדים למה לא הצלחנו אנחנו גם לומדות מה עוזר לנו להחלים, איך הכי נכון לנו לחזור לעמוד על הרגליים. אני  תמיד ממליצה לזכור את החלום ואת העשייה. לראות את המטרה הגדולה לשמה יצאנו לדרך, לדבר עם קרובים, לקוחות , חברות שיזכירו לנו שאנחנו אלופות ואין כמונו ואז לצאת לעשייה. בימים הראשונים מתחילים לחזור עם צעדים קטנים, פיצים וצ'יק צ'אק חוזרים לקצב. אנחנו מפעם לפעמם לומדות יותר טוב אים להכיל את האכזבה. בימים הראשונים לעסק שלי הייתי בוכה המון ובעלי שהוא גם עצמאי אמר לי שאי אפשר לקחת כל דבר ללב וצריך ללמוד לעשות הפרדה. הניסיון מלמד לעשות את ההפרדה הזו, הניסיון נותן לנו חספוס חינני ששומר עלינו מפני אכזבות. כנשים אנחנו תמיד עובדות עם הלב ולכן  גם ברגעי האכזבה חשוב למצוא את התשוקה והחלום והם יעזרו לנו להתגבר על הכל.

צילום : נעה זני

למי את רוצה להודות שתמך בך בדרכך המקצועית?

לבעלי שהוא השראה, מורה דרך, יועץ נהדר ושותף לחיים. לאמא שלי שהייתה דוגמא מופת לאישה מצליחה ועד היום היא כזו, לה ולאבא שלי שגידלו אותי להאמין שאני יכולה ושאני צריכה למצוא את מה שמיוחד בי. לאחות הצעירה של אמא שלי שהיא מודל לחיקוי והשראה ובכל משבר תמיד מתייצבת, לבת שלי שמראה לי למה ואיך וכל יום מלמדת אותי מחדש. בקיצור גם בעסקים  it takes a village

מהן התכונות החשובות ביותר לאישה שרוצה להקים עסק עצמאי?

מסירות ומסוגלות. לרבות יש כישרון, לרבות יש רעיונות טובים, לרבות יש אסרטיביות מדהימה אבל לדעתי מה שעושה  בעלת עסק לבעלת עסק טובה זה הכוח רצון לא לוותר, הדרייב להוציא לפועל, הדרייב להמשיך לדחוף ולהיות המנוע של החלומות שלך.  מסוגלות זה אומר לדעת שאני יכולה לעשות את זה, שאני אצליח. שגם אם אני כרגע לא יודעת איך, לא ברורים לי השלבים אני עדיין יודעת שאני יכולה לעשות את זה וצריכה עזרה או כלים אבל אני לגמרי יכולה.

צילום : נעה זני

מה יהיה באירוע הקרוב שאת מפיקה?

"עכשיו אני" הוא בייבי שלי. שנה שעברה הייתה הפעם הראשונה ואני כל כך מתרגשת ונרגשת מהשנה. הרעיון מאחורי האירוע הוא לאפשר לנשים לפנות ערב אחד לעצמן. לבוא להתמלא באנרגיה, בחלומות, במוטיבציה, לקחת כמה כלים טובים לחיים ולעסקים. להכיר חברות חדשות ולהתפנק. כן! זה לא מובן מאליו! צריך לשריין את הבעל או בייביסיטר אבל אנחנו צריכות לפנות את הזמן לעצמנו. כמה שעות משובחות בקיץ הישראלי הכי מאתגר עבורנו הנשים. הזמן הזה מגיע לנו ולכן גם השם של האירוע- עכשיו אני!!! אז באירוע יהיו מספר הרצאות ופעילויות שכולן משלבות את העצמי ואת העסקי. הפעם בחרתי לשים את נושא השיתוף במרכז ולהראות כיצד נוכל להצליח יותר, כיצד נוכל להיות יותר מאושרות עם נעבוד בשיתוף. את הערב נפתח בהרצאה ופעילות שלי בנושא נטוורקינג נשי חכם "איך להתחיל עם בחורה". באירוע הקודם נשים ביקשו ממני להכיר להן את החברות שהגיעו, הרגשתי את הצורך שלנו לבוא ולהגיד " היי אנחנו מכירות מהפייסבוק! אני אוהבת מה שאת עושה וממש רוצה שנשב לקפה יחד" או בתרגום היי אני ממש חושבת שנוכל להיות חברות טובות. Jלכן בחרתי לדבר על שיתופי פעולה, לדבר על עסק של אישה אחת ואיך נכון לעבוד בשיתוף עם מותגים ונשים אחרות. נעשה גם פעילות מגניבה שבטוח כל אחת תצא עם כמה חברות חדשות ובטוח בטוח תכיר כמה נשים שיעזרו לה בעסקים. בהמשך הערב נתכנס לפאנל של בעלות עסקים מצליחות משתפות. אארח את שלומית אופיר, מותק הדס הול, דנה ישראלי, ליאת ורדי בר ועוד.  נדבר על האמת מאחורי העסקים ולא מה שכולם רואים ושומעים בעיתונים או בפייסבוק. נספר גם על האכזבות ועל המבוכות. נספר על הרגעים הקשים ואיך מתגברים. נענה על שאלות של הקהל. שנה שעברה הפאנל היה אחד רגעי השיא של האירוע ואני משוכנעת שהנשים שיתארחו באירוע השנה יצליחו לרגש באותה המידה לפחות. נסיים את האירוע בפעילות  של התבוננות פנימית. נכיר ונדייק את החלום שלנו, נתבונן בו באוטנטיות ולאחר מכן נדייק את הכלים שיעזרו לנו להגשים אותו. נבחן גם את השיתוף פה ונראה כיצד נוכל להגיע מהר יותר ובטוח יותר לחלומות שלנו על ידי שיתוף. נתפזר מאושרות ומלאות השראה עם שקית הפתעות סופר מפנקת שכמה מהנשים היותר מוכשרות שאני מכירה פינקו אותנו בהמון יופי וטוב. האירוע מתקיים בבית לילי & בלום בתל אביב, מבנה היסטורי משוחזר מלא פינות חמד ולאורך כל האירוע יהיה חדר עמוס כל טוב, נשנושים, שתייה ויין טוב.

כיצד בחרת את הנשים המשתתפות בפאנל המונחה?

בראש ובראשונה אני בוחרת נשים שמסקרנות אותי. נשים שאני מכירה או לומדת את הסיפור שלהן ומרגישה שיש בו מוסר השכל שיכול לעזור לנשים אחרות בעסקים. אני בוחרת נשים שהקימו עסק של אישה אחת, נשים שבאות ומוכנות לספר את כל האמת, נשים שמוכנות "להעביר את זה הלאה" והפעם, אני אומרת לך, אחרי שראיינתי אותן וכל אחת מביאה את הסיפור שלה, את ההשקפה שלה. יהיה מעניין לשמוע אותן, איך הן עשו את זה ובעיקר איך הן התמודדו עם הרגעים הפחות יפים בעצמאות.

צילום : נעה זני

מי יבואו?

יבואו נשים מדהימות, רובן בעלות עסקים או כאלו שרוצות להקים עסק. באמת שלא פגשתי עוד קבוצה כל כך גדולה של נשים מדהימות ומוכשרות, באות לבד או עם חברה טובה ומתמסרות לערב משגע.

אילו הפתעות יהיו?

יהיו...

את מתרגשת?

כמו ילדת בת מצוושJחולמת על זה, אוכלת את זה, מדברת כל הזמן על זה.

שכחתי משהו? רוצה להוסיף?

זו הייתה חוויה של ממש לענות לך על השאלות, חלק מהשאלות אני שואלת את הנשים בפאנל, שאני מראיינת או את הלקוחות ופתאום לענות על השאלות האלה היה מאד כיף ונחמד.

צילום : נעה זני

הבנתי ממיה שהכרטיסים הולכים ואוזלים ולכן כאמור כבר שיריינתי לי מקום.
אז אתן באות?


ניפגש!

↧

החבילה עוברת

July 4, 2013, 2:17 am
$
0
0

אני מזמן כבר למדתי את הסוד של עולם הבלוגספירה המקומי
(ולמען האמת, של העולם בכלל)
הסוד הוא פרגון. ובגדול.
לעולם אל תפסיקו לפרגן.
גיליתם אוצר במעמקי הרשת?
יוצרת מוכשרת?
תצלום מרגש?

שתפו!

נתקלתם בחנות מעניינת?
ראיתם סרט שווה?
מופע מטלטל?

תנו מילה טובה.

כי פרגון מוביל לפרגון שמוביל לפרגון
ומכיוון שהכדור הוא עגול
בסופו של דבר
הפרגון יחזור אליכם בחזרה.
פרגון אמיתי, כן, מכל הלב.

ולמה כל ההקדמה הזו שכולה מילים וכוונות טובות?
כי אתמול פורגנתי!
(יש מילה כזו?...)

היוצרת המוכשרת 


בעלת הבלוג כתוב בחומר
בחרה בבלוג שלי להיות אחד מחמישה עליהם היא ממליצה ב"משימת ההעברות"
שהחלה בה חלי גולדנברג

המשימה היא לבחור חמישה פוסטים שלי וחמישה בלוגים שאהובים עליי במיוחד. 

יש לציין שזו משימה מאד מאד קשה עבורי
משום שיכולת הצמצום ודחיית הסיפוקים שלי היא גבולית ביותר.
אני אוהבת כל כך הרבה בלוגים משובחים
עד כדי כך שזו ממש סוג של "בחירתה של סופי" עבורי.
(טוב, אולי לא עד כדי כך דרמטי...)

אז ראשית אני רוצה להמליץ על כל חברותיי

ב- BUBBLES BLOGROUP

(מומלץ מאד להיכנס לדף שלנו ולעקוב. יש שם רק דברים טובים ומשובחים. מבטיחה)

ועכשיו אני רוצה להציג חמישה בלוגים שאני מאד מאד אוהבת.

הראשון נקרא

אז מה את עושה כל היום

זהו בלוג אוכל משובח. מצולם לעילא ולעילא. חכם. שנון ומלא באהבה לאוכל ולכל מה שקורה מעבר לו 
(החיים בעצם...)
אפרת ליכטנשטדט (וואי וואי...מקווה שאייתתי נכון...)
מנווטת את הבלוג המושלם שלה בכישרון גדול ועם המון הומור (תודו שזה חשוב).

צילום : אפרת ליכטנשטאדט

צילום : אפרת ליכטנשטאדט

הבלוג הבא נקרא


והוא נכתב ומצולם ע"י אפרת לוזנוב
שבעין רגישה וחדה היא תופסת רגעים של החיים
שהם הכי יומיומיים שיש והכי יפים שיש.
אני אוהבת את הסיפורים הקטנים שהיא מוסיפה בכל פוסט
את האמת שלה ואת המשפחה המקסימה שהיא מטפחת.

צילום : אפרת לוזנוב

צילום : אפרת לוזנוב

מאיה רדזי היא היוצרת המוכשרת מאחורי הבלוג

MAYUK

זהו בלוג שמתעדכן יחסית לעיתים נדירות
אך כל פוסט בו הוא כל כך מושלם שבהחלט שווה לחכות!
מאיה היא בעלת חוש אסתטי מדוייק ונפלא
וכל יצירה שלה נראית כאילו יצאה ממגזין בינלאומי.

צילום : מאיה רדזי

צילום : מאיה רדזי

על עופרה רון מזור

בעלת PETIT STUDIO

כבר כתבתיכאן בעבר
אבל מה לעשות שכשזה טוב זה טוב?
עופרה שידרגה את הבלוג שלה לפני מספר חודשים והעניקה לו מתיחת פנים
ועכשיו הוא נראה מיליון דולר ומכיל תכנים יצירתיים ומשמחים.
עופרה יוצרת, מצלמת, מטיילת, כותבת
והכל עם חיוך קטן ומקסים שממיס לבבות.

צילום : אילאיל זיו המוכשרת (שגם לה יש בלוגמשובח)

צילום : אילאיל זיו המוכשרת (שגם לה יש בלוג משובח)

ואחרונה מאד מאד מאד חביבה...
דורית המוכרת יותר בשם הבלוג שלה


הבלוג הזה הוא הדבר הכי מצחיק שייצא לכם לקרוא.
דורית מצליחה בשפה קולחת וברורה לספר את קורות משפחתה 
באופן הכי היסטרי, קורע, מגלגל מצחוק שיכול להיות.
מומלץ לא לאכול בעת הקריאה...מניסיוני האישי, הכל מתפרץ החוצה בשאגות צחוק על מסך המחשב.
חוץ מהיותה מצחיקה בטירוף היא גם סופר-כישרונית 
ומייצרת עבודות יד וחותמות אישיות מוקפדות ומקסימות.

צילום : דורית (מקופלת)

צילום : דורית (מקופלת)

ועכשיו הגיע תורי...
מהם הפוסטים שלי שאהובים עליי ביותר?

כמובן ש"כולם היו בניי" ו"ידה, ידה, ידה..."
אבל...לאחר מלאכת סינון ובחירה קשה
הנה הם לפניכם:

1. פוסטשכתבתי על יצירתה המהפנטת של הגר ורדימון, הלוא היא HAPPY RED FISH
2. ראיון שערכתי עם הצלמת והיוצרת המרגשת זוהר מור בעלת המותג KULULUSH
3. פוסטשכתבתי בעקבות נסיעתי לפריז (בעיקר בגלל הצילומים. והקרואסונים.)
4. אחד הפוסטיםהראשונים שכתבתי, עוד לפני שסיגלתי לי כישורי עריכה (יחסית אליי, כן?) על חמישה סטודיואים (מהמילה- סטודיו) נפלאים לעיצוב שפועלים בארצנו הקטנטונת.
5. ואחרון חביב, פוסטמאד אישי שכתבתי בעקבות פציעה מאד לא נעימה (והופס, כבר עברה מאז שנה!)

וזו כל התורה גבירותיי ורבותיי.
זוכרים את מילת הקסם?

פ-ר-ג-ו-ן

↧
↧

כל בית צריך צלמת

July 15, 2013, 7:07 am
$
0
0

אני טיפוס של שקט, של פרטיות, של לבד.
או כמו שסבא שלי היה אומר: " עיזבו אותי, תנו לי את הכוס תה והביסקוויט ואני מאושר".
אני לא מדברת הרבה.
צריכה לפחות שעתיים ביום עם עצמי ועם המחשבות שלי.
מאד מאד ביישנית, מה שמתפרש לעיתים כסנובית.
תכל'ס...אני קצת סנובית.
לא בעלת ביטחון עצמי מי יודע מה.
לא יכולה לסבול כשמחטטים לי בתחתונים.
והכי הכי יותר מהכל, אני ש-ו-נ-א-ת להצטלם ועוד יותר שונאת לראות תמונות שלי.
תקראו לי ביקורתית, תקראו לי פריק-קונטרול, תקראו לי נסחפת...
כזו אני וכזו הייתי מאז שאני זוכרת את עצמי.

אז איך קרה שיום בהיר אחד מצאתי את עצמי יושבת מול צלמת שבאה במטרה לצלם את ביתי, את מבצרי,
וגרוע מכך! היא גם מבקשת לצלם אותי! אותי! אותי?...



על השאלה הזו אני מנסה לענות בכל פעם שאני מעלה כאן פוסט.
שלא תטעו, באצבע רועדת אני לוחצת על כפתור ה"פרסם".
בחשש גדול ובהמון ספקות.
כי מה כבר יש לך לחדש? ומי יקרא את זה בכלל? ובטח יחשבו שאת כזו או כזו או כזו...
מכירים את הקולות האלה שרצים בראש?
אז אני מתעלמת בכל כוחי ומשכנעת את עצמי עמוק עמוק בלב שיש לי מה להגיד, שזה מעניין לא רק אותי
ויאללה, "על החיים ועל המוות"...ו..."פרסם"!
ובאמת התגובות מחממות את הלב וכל לייק גורם לי להסמיק וכנראה שאני כבר קצת מכורה.
מכורה ל"להיות מישהי", מישהי שמכירים, שמעריכים, שאוהבים.
אבל חשוב מכך, אני מכורה לגלי ההערכה שעולים מתוכי כלפיי עצמי.
וזה לא עניין מובן מאיליו כלל וכלל.
כי לאהוב את עצמך, להאמין שיש לך יכולות וכישרונות זה חתיכת הישג
(לפחות מבחינתי...)



אז אנחנו חוזרים להווה.
לימור דופקת בדלת ואני עושה טיול אחרון עם העיניים לוודא שהבית מתוקתק.
לא מצליחה לברוח מהצורך להיראות מושלמת למרות שברור לכל הדיעות שאני לא. ממש לא.
הדלת נפתחת ולימור עומדת בפתח. מחייכת.
מיד היא נכנסת כרוח סערה. סוקרת במהרה בעיניה את כתלי הבית ומכריזה:
"אני כבר יודעת מה אני הולכת לצלם!"
אני נפעמת מהביטחון והנחרצות.
"אבל קודם", היא אומרת, "בואי נדבר".
אני קפואה מולה. מנסה לעמוד בקצב.
"לשבת?" אני שואלת.
היא מהנהנת ואני מאפשרת לה להוביל את העניינים.
היא אומרת שציפתה לפגוש מישהי אחרת וכך נפתחת לה שיחה קולחת ומרתקת על זהות במרחב הוירטואלי.
מה שנקרא "מה אני-מי אני" או "ואם אני אינני אני אז מי אני בכלל..."
ועוד כהנה וכהנה...
כי כאמור, הפרסונה שנגלית כאן לאורך הזמן בבלוג ובדף הפייסבוק אולי נקראת איילת לנדאו אבל בכלל לא בטוח שזו איילת לנדאו שאני מכירה.



ואנחנו ממשיכות לדבר על אימהות, עשייה, עיצוב ולימודים ופתאום היא מכוונת את המצלמה לעברי.
"כאן חשדתי".
כי זה עניין אחד שהוואזות והפיצ'יפקעס יצטלמו אבל זה עניין אחר לגמרי שהפרצוף שלי יתועד.
וכך החל לו מעין ריקוד בו אני משתפת-לא משתפת פעולה...
"אולי מהזווית הזו? רגע, אולי לעמוד כאן? לשבת? להישען לימין?..."
בואו נסכם ונאמר שדוגמנית צמרת אני כבר לא אהיה. 

ולימור, בשיא הסבלנות, מטיילת ברחבי הבית, מתבוננת, מחליפה עדשות.
בנועם וברוגע היא מאפשרת לי להרגיש בנוח בביתי ובעורי.
וזו כבר עבודת קודש בפני עצמה. תודו.



היא מקשיבה לסיפורים שלי. מעירה הערות שמאירות את עיניי ובתכל'ס...מבינה עניין.
בקושי שעתיים עוברות מרגע כניסתה עד רגע עזיבתה
אך אלה שעתיים משמעותיות ביותר עבורי.
מרגע שנסגרה הדלת ועד רגעים אלה ממש אני עסוקה במחשבות.
מחשבות על חשיפה, על פתיחות, על סקרנות
וגם על הסתרה, מיסוך וקושי.
קושי כזה שמלא בקולות.
קולות שאומרים "את לא שווה. את לא מעניינת. את אושיית-פייסבוק דמיקולו".

ואז עולות מול עיניי עיניה של לימור
שהן חכמות וקשובות ואומרות
"אותי את מעניינת. לדעתי את שווה. את שונה".
את המילים האלה אני לוקחת איתי מהמפגש הכה מיוחד שהיה לנו.
נוצרת אותן בליבי.
הופכת אותן למעין מנטרה.
כדי להמשיך הלאה.
לבנות את המפעל הקטן והצנוע הזה שנקרא 
Lula

והיי! גם יצאו יופי של תמונות, לא?



מקווה שתמשיכו לעקוב. ולאהוב.
אני חוזרת קצת למחילה שלי כדי להירגע.
תיכף אשוב.

*

תודה גדולה גדולה מקרב הלב ללימור הרצוג אהרוני שלימדה אותי להתבונן על הדברים בדרך קצת שונה, מזווית אחרת.
פייר? רק בשביל זה היה שווה לצאת מהקונכייה. 
:)

ובהזדמנות חגיגית זו אני מאד מאד מאד ממליצה להיכנס
  לדף הפייסבוק 
של לימור ולגלות עוד בתים קסומים ונשים מרתקות
אותם היא מתעדת בהמון כבוד, קשב וכישרון.

↧

על הנייר

November 27, 2012, 12:52 am
$
0
0

יש משהו מרגיע בדף נייר לבן
רגע לפני שמתחילים למלא אותו בתוכן.
הלובן המסנוור מציע אינסוף אפשרויות
אינסוף רעיונות.

אני לא מפחדת מהרגע הזה של ה"לפני".
אני שמחה איתו.
מדמיינת מה הולך להתרחש ממש עוד מעט.
מייחלת שלא אתאכזב
ושאתרגש ואנצור את היצירה שתבוא.

הפעם אציג ארבע יוצרות שעושות לדף הנייר הלבן בית ספר
בכישרון גדול
ברוך
ברגישות
ובהומור.

בצבעוניות
עדינה
או
נועזת.

עם חיוך, עם קריצה, עם דמעה קטנה בזווית העין.

כל יוצרת מספרת את היצירה שלה
בעזרת החומר שהוא אולי הפשוט ביותר:
נייר.


אורה אפשטיין היא האמא של

מעשיות נייר

ערכות יצירה הבנויות מבסיסי קרטון מאויירים עליהם ניתן ליצור קולאז'ים מניירות ממוחזרים.
האיורים נעים מדמויות של ילדים דרך כלי רכב, ציפורים ופרחים ועוד ועוד.





אורה היא מעצבת גראפית ובאה מתחום ההוראה.
לדבריה בגיל 40 היא הגיעה לפרשת דרכים ותהתה מה היא רוצה לעשות כשתהיה גדולה.
בעקבות שיחה עם הגננת הנפלאה של בנותיה עלה צורך בכלי הבעתי עבור ילדי הגן.
אורה ביקשה מהגננת לפרט על מה היא חולמת
ועיצבה ערכות נהדרות שמעוררות את בלוטות היצירה.




בעקבות לימודי קיימות במרכז למנהיגות סביבתית אשר במהלכם הועלו סוגיות סביבתיות-חברתיות
בחרה אורה להתמקד בחינוך לקיימות.
היא חיפשה דרך להנגיש את תחום השימוש החוזר בחומרים קיימים.



הערכות שיצרה עושות בדיוק את זה.
הילדים מקבלים את בסיסי הקרטון ומבטאים על פניהם את עולמם הייחודי בעזרת מגזרות עיתון.
לדברי אורה הבסיס הנתון מאפשר גם לילדים ש"מתקשים" או מפחדים לצייר
ליצור בבטחה ובהנאה.
והילדים כמובן נרתמים למשימה בשמחה גדולה ומבקשים עוד ועוד בסיסים.



זה לא סוד שגם המבוגרים נהנים ליצור יחד עם הילדים
ואפילו לבד בשעות הפנאי :)

אני מיד חשבתי גם על אפשרויות של הדבקת חומרים נוספים כמו בדים, כפתורים וסרטים ובכלל כיד הדמיון הטובה.

כמה נפלא!






מיכל גל - מרקו (Micush) 

היא מאיירת בחסד.

מעבירה את הניואנסים העדינים ביותר
ופורטת על מיתרי הרגש והזיכרון 
בנועם ובאהבה.

האיורים של מיכל מחזירים אותי אחורה.
לרגעים.

הסצנות שמיכל מציגה מזכירים לי רגעים מחיי.
מציפים את חושיי.
אני ממש יכולה להרגיש את מגע העשב המלטף
לשמוע את פכפוך הנחל הרוגע
להריח את פרחי הבר העדינים.




ביקשתי ממיכל שתספר לי על עצמה ועל תהליך היצירה והנה הטקסט המקסים שהיא שלחה:

כששואלים אותי איך הגעת לתחום של איור, אני מנסה לחשוב ונראה לי שיותר נכון לומר שהוא פשוט תמיד היה שם רק לא החשבתי אותו אף פעם כמקצוע או אופציה לפרנסה.
בשנה האחרונה זה קיבל תפנית משמעותית כשהפך לפרנסה העיקרית שלי ואני מאושרת מכך ונהנית מכל רגע.


גדלתי בהוד השרון, ילדות ישראלית יחפה ומאושרת, כזו שאני מאחלת לכל ילד באשר הוא.
שיחקנו בין הפרדסים למטעים, אוספים תותים וקלמנטינות היישר מהעצים.
היינו מטיילים במטעי הפאקנים אוספים את כל מה שכבר נשר מהעצים... היינו נטולי דאגות.
זה משהו שאני תמיד אתגעגע אליו ותמיד אשאף להעניק לילדות שלי, בייחוד נוכח המציאות שהשתנתה מאוד עבור הילדים של ימינו.
הלוואי ויכולתי ליצור להן עולם כזה קסום ונאיבי.



לא הרבה יודעים אבל יש לי בעיית קשב, כל רעש מוציא אותי מהריכוז והאיור נותן לי את השקט הפנימי והשלווה שלעיתים מאוד קשה לי למצוא במרוץ היומיומי של החיים, ואיכשהו גם אם לא התכוונתי מלכתחילה לרוב השקט הזה מוקרן אצלי באיורים, סוג של הרמוניה שברגע אחד נתון כל כולי בתוך זה.


הייתי מאז ומתמיד ילדה מאוד ביישנית כמעט ולא שמעו אותי, בשיעורים הייתי מתביישת להרים את היד ועד היום לא ממש ברור לי איך סיימתי קורס קצינים.
הציור נתן לי הרבה פעמים כח מקום לברוח אליו ומקום להתבטא, המחברות שלי היו מלאות בציורים, במקום שהיה לי חסך עצום ביכולת ביטוי מילולית באו הציורים.
אני מאמינה שזה בעיקר גם מה שהעשיר לי את הדמיון כילדה, המון חלומות בהקיץ, המון עולמות קסומים שנוצרו מתוך הצורך הזה לבטא דברים שהתרחשו בפנים.
לשמחתי יצרתי לעצמי עושר פנימי שעיצב את מי שאני כיום.


אני מקווה שבאיורים שלי אני מעבירה את האהבה הגדולה לחי ולטבע לסובב אותנו.
מקווה שאני מצליחה להעביר את המסר שמעבר לקדמה כדאי לעצור לפעמים ולהסתכל סביבנו כי הרבה יופי נמצא שם.
לתת לילדנו ליהנות מהנאיביות שלהם עוד קצת רגע לפני שאנחנו דוחפים אותם להתבגר, לתת לדמיון לעבוד ולהתפתח.



אני מאוד אוהבת אומנות יפנית, אני כמעט בטוחה שיום אחד זה יבוא לידי ביטוי באיורים שלי.
אני משתעממת מאוד מהר לכן אין לי סגנון עיקבי באיורים שלי, אני אוהבת כמעט את כל הסגנונות ולא אוהבת להתקבע, בתקווה שיהיה לי זמן ללמוד ולעשות את הכל.





אני נמשכת מאוד לעולמות קסומים של פנטזיה, לתקופות שונות והיסטוריה, שיחקתי כמה שנים טובות דרקונים ומבוכים ואם היה לי זמן כנראה שהייתי עושה את זה עד היום.
אני מתרגשת כמעט מכל דבר, אני מסוגלת לבכות בסרטים של וולט דיסני, בעצם כשאני חושבת על זה מאוד קל לגרום לי לבכות.







מורן אלחלל

שאבה השראה מעולם האוריגאמי ויצרה סדרת מוביילים מופלאים.

היא תרגמה את אומנות קיפולי נייר היפנית המסורתית
לקיפולי בד ויצירת אובייקטים עדינים ונעימים
שמאפשרים משחק ושינוי לפי בחירה.

המוביילים מייצרים תחושה של תום ועדינות
אך גם מהווים אלמנט עיצובי מרשים ואסתטי.

כדאי לבקר בחנות ה ETSY
של מורן וליהנות משפע של מוביילים מתוקים ושווים.



הנה מה שמורן מספרת על יצירותיה:

אני מורן אלחלל, מעצבת מוצר בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר הקמתי את הסטודיו שלי לאחר הולדתה של בתי עלמה. בסטודיו שלי בחרתי לייצר מוצרים לקטנטנים שמלווים אותם לאורך השנים (וכך גם בעצם המוצרים לא לקטנים בלבד). 



סיימתי את שנקר לפני כ-4 שנים  ובפרוייקט הגמר שלי בשנקר בחרתי להציג את תהליך העבודה שלי כמעצבת ואת ההחלטות שנעשות במהלך הדרך עד להגעה למוצר מזוקק ול"יפה" בעיניי וכל זאת, דרך עבודה עם חומרים קבועים מראש ונקודות עוגן המנחות את התהליך כולו ומנתבות אותו.
אני אוהבת לעבוד עם החומר ( עץ, בד, מתכת ונייר ) ובגדלים שאפשר לבחון ולהרגיש יחסית במיידיות.
אפשר להגיד שהחיפוש התמידי אחר חומרים חדשים וטכנולוגיות ייצור יחד עם שימוש בצורות קלאסיות הם אבני המשחק שלי.  מציאת החיבור בין החומרים, הצבעוניות והצורות מאריך את חיי המוצר ואת שילובו בעולמם של הקטנטנים וגם של הגדולים. כמו כן הבחירה ביצור סדרתי יחד עם עבודת יד מאפשרת לתת את מלוא תשומת הלב לפרטים, ובכך ולגרום לכל מוצר להיות ייחודי, דומה אך מעט שונה מקודמו. 




כך גם נולדו המוביילים, הניסיון והמחקר של אוריגמי דרך בד וחומרים נוספים עניין אותי, בחירת הצורה והקיפולים המתאימים לשיטה בה עבדתי, כמו גם הבחירה בעץ בלזה כמתלה והאיורים של הענף והמשוטים הם אלו שבסוף ייעדו  את המובייל לחדר תינוקות וילדים.
כמו כן, רציתי ליצור משהו חדש הן מבחינת חיבור החומר והן מבחינת המוצר עצמו, הבחירה  בבלזה טבעית ובבד כותנה מאפשרות לחוש את המוצר מבלי לפגוע בו, והשימוש באטבים משאיר המון מקום לדימיון ומזמין לחדש ולשנות את המוצר מעת לעת ובאשר לילדים הוא משאיר את החופש  לשלב במובייל יצירות משלהם.     





 עיצוב מוצר בעיני מתחיל במשיכה אל חומר או לרעיון שצץ בראש וממשיך בניסוי ותעייה, חיפוש אחר השלם ומסתיים בסוף כאשר הוא ארוז ומוכן להיות מוצג על המדף. לאריזה ולדרך בה המוצר מוגש ללקוח יש חלק משמעותי בעיני, היא חלק בלתי נפרד מהמוצר עצמו.
באוריגמי באופן צפציפי יש משהו אסתטי מיוחד ושונה ושיטה זו משמשת אותי הרבה אם באריזות, בגרפיקה וכמובן בשילוב בתוך המוצרים החדשים.



יערה ציקורל
היא האשה מאחורי המותג

"חדר משלך".

טעמה המשובח מאפשר לה לעצב חללים נעימים, צבעוניים וקלילים
ומעבר לכך היא גם מייצרת אלמנטים דקורטיביים שיוסיפו את ה"wow-factor".

נתקלתי במסגרות הפרפרים שיצרה ומיד נשביתי בקסמן.
כל כך פשוט וכל כך מקסים ומשמח.

יש במסגרות האלה משהו מזמין ומתוק
ואני יכולה לדמיין אותן משתלבות היטב בכמה וכמה פינות בביתי.

ניתן לרכוש את התמונות הללו ועוד פריטים מקסימים
בחנות המרמלדה
של חדר משלך.



והנה מה שיערה מספרת:

אני גרה בקיבוץ אלמוג, נשואה לירון, ועכשיו אנחנו מצפים לבת ראשונה.
היום, אחרי לימודי ספרות ולימודים של טיפול באמצעות בעלי חיים, הבנתי שהכי טוב לי כשאני יוצרת.
אז נרשמתי לקורס הום סטיילינג בשנקר והחלטתי שאני משנה כיוון.




אני מאמינה שהבית הוא החלל החשוב ביותר בחיינו, הוא מקום המפלט, המשפחה ולפעמים גם העבודה.
כל אחד מאיתנו זקוק לחדר משלו, ואם כבר, אז שיהיה יפה, נוח והכי חשוב ישקף אותנו.
אני מתעסקת בהום סטיילינג וגם מכינה מוצרים בעבודות יד.




אני אוהבת לאסוף דברים (במיוחד ניירות) מכל מיני פינות בעולם, לשנות, לשפץ, ולשלב אותם בבית ובחיים שלי.
הכי אני אוהבת ניירות וחיות.
אני שואבת הרבה השראה מהטבע, מכל מה שיפה ובעיקר מהרבה חברים טובים ומוכשרים שסובבים אותי. 

בימים אלו אני עובדת על הבלוג שלי, מקווה להעלות אותו עוד השבוע. 




↧

papier mâché

December 4, 2012, 9:43 am
$
0
0

בכל פעם שרניה גבריאל-ברון מעלה צילום של עבודה 
לדף הפייסבוקאו לאינסטגרםשלה אני מתמלאת אושר.

איך מחומר כל כך פשוט ומטכניקה כ"כ לא מורכבת היא מצליחה ליצור
בובות שונות ומגוונות, לכל אחת הבעה וסגנון ייחודי לה.

עד שנתקלתי ברניה חשבתי שעיסת נייר זה לילדים...
מין חומר לא רציני כזה...
פשוט כזה....
מה כבר אפשר לעשות עם זה?

אז מתברר שה-מ-ו-ן! 
רק צריך את רניה בסביבה וכבר נפתחת הצ'אקרה של היצירה.

לפני שנה פתחה רניה את סטודיו בוטיק פפיון
וממש השבוע, בשישי הקרוב, היא עורכת מסיבהצבעונית, משעשעת ושמחה
כמו שרק היא יודעת.

אז אני מנצלת את ההזדמנות החגיגית ושמחה לארח הפעם את רניה - 
במילותיה הנעימות ועבודתיה הנהדרות.



אני רניה. אני אמא, בת זוג, חברה, בת, אחות, מעצבת, יוצרת, מפסלת, צובעת, מלמדת, מדריכה, מחייכת, מנשקת, מדביקה, מבשלת, מכבסת, צוחקת, גוזרת, בוכה, אופה, אוכלת, רוקדת, מסדרת, מתבוננת, פותרת סודוקו, קוראת, ממהרת, רוכשת, מצלמת, מפטפטת, שותה קפה וגם יין, אוספת, אוהבת, מחבקת, מתרוצצת...קצת קוסמת,  ולא בסדר הזה.



אני  נשית, צבעונית (בפנים), חייכנית ואנרגטית, עם אהבת אדם גדולה ועם אהבה ענקית לעיצוב בכלל ולכל מה שקשור בנייר בפרט.
אספנית של ניירות מעניינים, סרטים, מדבקות, חותמות, לבבות וכל טוב הקשקושים...



הרבה שנים עסקתי בתחום העיצוב הקמעונאי, למדתי עיצוב חלונות ראווה בפאריז (אהובתי!!!) ועבדתי שם ב"הביטאט" (מאז ריהוט וטקסטיל בית עושים לי את זה).
לפני כשלוש שנים, ניהלתי את מחלקת העיצוב של המשביר לצרכן, וחזרתי לתחביב האהוב עלי מזה הרבה שנים, פיסול בעיסת נייר.





בעקבות הריון (השלישי במספר, אבל אחרי הרבה שנים), החלטתי לקחת "שנת שבתון" מהקריירה התובענית, ולהתמקד יותר ביצירה, שהיא "ממלאת המצברים"  שלי.
השנה הזו הובילה ללימודי הדרכת אומנות (אני מדריכת אומנות מוסמכת), ולעבודה בסטודיו לפיסול בעיסת נייר בתל אביב.
משם הדרך לעצמאות הייתה קצרה...








לפני שנתיים, נולד "פפיון – עיצוב יצירתי".
בהתחלה זה היה אטלייה קטן במרפסת בבית (בתל אביב), שבו יצרתי פריטים שונים למכירה, במקביל לעבודתי כמדריכת פיסול.
אחרי שנה, עם הרבה תמיכה מהסביבה, נפתח "סטודיו-בוטיק פפיון", ברחוב אוסישקין ברמת השרון.
הסטודיו האינטימי הוא חממה לעיצוב בעיסת נייר,  עם דגש על שימוש בחומרי מיחזור.




בסטודיו הנעים, על כוס קפה/כוס פטל, נערכים קורסים למבוגרים (מתחילים/מתקדמים) וחוגים לילדים ונוער. כל הפעילויות נערכות בקבוצות קטנות, בסגנון סדנת אמן, כלומר, כל אחד בוחר את היצירה עליה הוא עובד, בקצב אישי, לפי טעמו וכישרונו, תוך הדרכה אישית שלי.



בנוסף מתקיימות בסטודיו סדנאות חד פעמיות "כל אחד יכול", סדנאות "טובים השניים" לילדים ומבוגרים, סדנאות גיבוש עובדים, ימי הולדת, ערב בנות ועוד...

כמו כן, מתקיימת תצוגה ומכירה של פריטים שונים, ייחודיים ומקוריים, שימושיים ודקורטיביים.
כל הפריטים מיוצרים בסטודיו עצמו, בעבודת יד, כל פריט הוא אחד, יחיד ומיוחד.



פשפשתי באלבומים של רניה וגיליתי את הסדרה המקסימה הזו.
פשוט הייתי חייבת לשתף!
הנשים החושניות הללו נקראות "הברוניות" 
וכמה שהן מפתות...:) 



אני נהנית במיוחד לעקוב אחר העדכונים של רניה 
באינסטגרםהמדליק  שלה.
מומלץ!





ובשביל לפתוח את התיאבון ליצירה הנה כמה צילומים מתוך סדנת מלאכיות שנערכה בסטודיו פפיון




אז ביום שישי הקרוב יושקו כוסיות שמפניה לכבוד חגיגת שנה לסטודיו ויהיה ניתן לרכוש מוצרים קטנים במחירים קטנים.
לפרטים אודות האירוע היכנסו לכאן


↧
Search

פסטיבלוג חנוכה

December 8, 2012, 10:43 am
$
0
0



מה קורה כש- 20 בלוגריות מוכשרות, חרוצות ומשקיעניות נפגשות?

פסטיבלוג חנוכה

פרוייקט שיתוף פעולה תוכני, שטרם נראה ברשת!
בלוגריות עיצוב ולייף סטייל בפוסט חנוכה חגיגי. 
אותו יום, אותו נושא, אותה מטרה.
והתוצאות? צאו לסביבון בלוגים מאיר, ותהנו מכל רגע!

* 

לחצו על כל אחד מהשמות למטה ותגיעו לפרסומים השונים

*

חג מואר ושמח!

http://colourfulway.blogspot.co.il/http://www.habaytashop.co.il/%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%92http://cafe-veyafe.com/http://www.tapuz.co.il/blog/net/Maavaron.aspx?foldername=danaisrhttp://www.avnikeren.com/http://roomsandwords.co.il/http://www.lula-design.com/http://mekoopelet1.blogspot.co.il/http://www.tweelingen-design.com/blog/http://ililziv.blogspot.co.il/http://liathadas.com/blog-heb/http://coolandbello.co.il/http://www.mylovelymess.com/http://mayuk.radzis.com/http://www.shirley-nemesh.com/http://oritgidali.wordpress.com/http://www.misspetel.com/


↧
↧

סיפור על אור וחומר

December 8, 2012, 10:02 pm
$
0
0

חנוכה הגיע!

חג שכולו אור, שמן וסוכר
יכול להיות יותר טוב מזה?

לכבוד החג התכנסה לה קבוצה שאני גאה להיות חלק ממנה-
חבורת בלוגריות חרוצות ומוכשרות
שהחליטו לאחד כוחות ולעשות את החג הזה עוד יותר שמח!

הפוסט הזה הוא אחד מעשרים (!) פוסטים
שווים, יפים ומרתקים
שנוצרו במיוחד עבור הפרוייקט הכל כך מיוחד הזה.

אז אחרי שתקראו את הפוסט שהכנתי עבורכם
אני מזמינה אתכם בחום

להיכנס ללינק

ולהישאב לעולם של תוכן משובח.

פשוט ללקק ת'אצבעות!

קריאה מהנה :)

Forever

מאז ומתמיד ריתקה אותי עבודה באור .
אובייקטים מוארים מרגשים אותי בייחוד אם הם מפתיעים ומחדשים
לי דבר מה.

אין ספק שאיילה צרפתי, מייסדת

 Aqua Creations 

עונה על כל הקריטריונים ביצירותיה.

מה שמרתק בעיצובים של איילה ושל צוות האטלייה שלה
זו התחושה שמאחורי יצירותיה מתבצעת עבודת מחקר אינסופית ודקדקנית
אודות חומר ואור.
כיצד משלבים חומרים שונים
(או אפילו ממציאים חומרים חדשים)
שברגע שמחברים אותם למוקד תאורה הם קמים לתחייה.

Forever

אני מוקסמת מאופיים השונה זה מזה של גופי התאורה של Aqua Creations.
צורות שנוצרו מתוך חשיבה גיאומטרית מורכבת מול גופים אורגניים מכושפים.
השילוב של חומרים בשקיפויות שונות ובטקסטורות מפתיעות
והחיבור בין שימוש בטכנולוגיות עתיקות וחדשניות
כל אלה מייצרים סדרות
מרגשות
מסעירות
מרתקות
של גופי תאורה שנראים כאילו הגיעו מעולמות אחרים.

Mae West

מהרגע שהתחלתי לחקור אודות Aqua Creations
נשאבתי עמוק פנימה.
כל פיסת מידע חדשה הלהיבה וריתקה אותי.
זו גם הסיבה שהפוסט הזה ארוך אפילו ביחס לפוסטים ה"רגילים" שלי...
אני מקווה שלא תתייאשו מהר ושתישארו מרותקים לפחות כמוני.

מבטיחה לכם חוויה שונה ומסעירה.


Contrare  &  Baby Coral 


איילה צרפתי החלה לצייר בגיל 16. 
לאחר השירות הצבאי היא נרשמה ללימודים בבצלאל ולאחר מכן המשיכה את לימודיה בלונדון.
עם חזרתה לישראל, הציגה צרפתי את עבודותיה בגלריות שונות ומוזיאונים, ביניהם גלריית ארטיפקט בתל האביב, אשר מאוחר יותר הפכה לביתה.
במקביל, היא עבדה באבזור ועיצוב לתאטרון ולאופרה, שם הרחיבה את מיומנויותיה בעיצוב ובעבודה עם חומרים וטכניקות. 

Gladis

בשנת 1991 נתבקשה צרפתי לעצב כיסא עבור כרזה לתערוכת רהיטים.
היא הוציאה את הרהיט מהקשרו המיידי והשתמשה באימאג', אור וצבע ליצירת אובייקט חדש.
זמן קצר לאחר מכן היא יצרה את "ג'וי הסגולה", ספה מקסימה ואופטימית,
שממנה התפתחו מאוחר יותר שפת העיצוב והקווים המאפיינים את "Aqua"
אובייקטים אמורפיים ושימוש מקורי בחומרים ותאורה שזכו לשבחים ולהצלחה מסחרית בארץ ובחו"ל.
צרפתי הציגה את עבודותיה בתערוכות ברחבי העולם ביניהן גם בתערוכת העיצוב היוקרתית במילאנו. 

Happy Days

Liana

בשנת 1994 היא ייסדה, יחד עם הצלם אלבי צרפתי, את 
AQUA CREATIONS
חברה המונה 70 העובדים.           

הסטודיו צבר מאז הכרה כאחד המובילים בתחומו בארץ ובחו"ל.
בסטודיו מיוצרים בין היתר גופי תאורה ייחודיים ותיאטרליים בהשראת יצורי מים מחומרים כגון משי וצמר טהור.
את העבודות ניתן למצוא במלונות, בתי קזינו, מסעדות, משרדים, ובתים פרטיים ברחבי עולם.


Maestro_Closeuptiff  &  Maro


במהלך השנים, זכה האטלייה למקום של כבוד בעולם העיצוב בזכות השימוש החלוצי בטכניקות של עבודת יד בשילוב עם טכנולוגיות תאורה מתקדמות.
האטלייה חרת על דגלו לפעול למען עיצוב בר קיימא ותעשייה ירוקה ומציג מגוון של פתרונות תאורה וריהוט.
עם הזמן החלו המעצבים באטלייה ליצור עיצובים מותאמים ללקוח- לפי דרישותיו ומידותיו.

BlondieZee

איילה צרפתי, שהחלה את דרכה בעולם האמנות, פיתחה שפה ייחודית שמיושמת במוצרי החברה עד היום.
צרפתי שמה דגש על תכונות החומרים בהם היא יוצרת, צורניות מוגדרת ותאורה עדינה.
למרות תפוצתה ברחבי העולם עדיין מקפידים בחברה ליצור בשיטות של עבודת יד ועל כל פריט עובדים אומנים המוסמכים בטכניקות הייחודיות של האטלייה.
כיום הקולקציות מעוצבות ע"י מעצבים נוספים שהוכשרו ע"י איילה ואלבי צרפתי תוך שמירה על תכונות האופי הייחודיות של המותג.
האטלייה פועל מתל אביב ומייצא לרחבי העולם.

Morning Glory

Morning Glory

החיבור לעולם התת הימי ומקורות ההשראה לעבודותיה של צרפתי גלומים בזיכרונות מעברה.
"זה קשור לזיכרונות ילדות עמוקים.
אמא שלי היא ביולוגית וכילדים נהגנו לצאת לטיולי שטח, כולל ביקור בנחל איילון, שמאז הפך לכביש. אני מנסה להעביר תחושה, זיכרון של מקום.
באופן פשטני, אפשר לדון במצב של הגולם, להיות בין זחל לפרפר.
מבחינה פילוסופית, אני מתעניינת יותר במצב הקיומי של גדילה, אם זה אפשרי. 
אני קצת לא מתאימה גם לעולם העיצוב וגם לעולם האמנות."


Pyramid  &  Same Same

Satala-Forever

"...אני לא מעצבת תעשייתית ואין לי יומרה להגיד שאני כזו.
עבדתי עם חומרים שקופים, הכנסתי אור לתוכם ויצרתי את מה שהפך לסטודיו לתאורה בעל שם עולמי.
העבודה שלי היא על מי אני, 
מה זה אומר להיות בן אדם, 
וקיומנו על כוכב לכת זה. "

 
StandBy


Zika

Avia

אני רוצה להציג כעת מספר פרוייקטים של Aqua Creations שבעיניי הם מרתקים במיוחד.

SOMA


מיצב

מוזיאון תל האביב לאמנות
2008

אוצרת: מאירה יגיד חיימוביץ 

מוזיאון Beelden Aan Zee
2009 

אוצרת אורחת: רונית עדן

Soma

איילה צרפתי יצרה מיצב אור אטמוספרי, פריך ושברירי -
רקמה של אור כחומר וא-חומר תחת השם SOMA(גוף ביוונית).

מקורו של המיצג במחקר חומרים שהחל ב-2002.
במהלך שש שנים של עבודה, הפכו "תצורות נוף טבעיות" לטופוגרפיה של אור.
תהליך העבודה הידנית דומה לטרנספורמציה של איור קליגרפיה לצורה תלת ממדית.

איילה צרפתי:
"... אני חוקרת תופעות טבע מקרוב, מחפשת ליבה או מהות.
ביליתי כמה שנים בניסיון לתרגם את המבנים, הקרומים והעקרונות שאני מוצאת בטבע: נטיפים, עננים, כלי דם בגוף.
השתמשתי במחקר זה כדי להלחין מילון צורות משלי, ואז גיבשתי אותו לעבודה.
התהליך הוא מאוד מדיטטיבי וכך גם התוצאה.
SOMAהיא הפשטה והיא פתוחה לפרשנויות רבות, שעל רבות מהן לא חשבתי...
יצרתי את SOMAמזכוכית ומפולימרים.
זכוכית היא אחד מהחומרים העתיקים ביותר ואילו פולימר הוא חומר עכשווי ביותר.
מלבד היותם אותנטיים הם מתמזגים ליצירת SOMA.
הכוונה שלי הייתה למזג את הקדום עם המודרני. "

Soma

מאירה יגיד חיימוביץ- אוצרת, מוזיאון תל האביב לאמנות:
"... SOMAלוכדת את חושיו של הצופה בשתי רמות:
ברמה של החוויה המיידית והחושנית וברמה הרעיונית,
כשיח על יופי ועל הנטיות השונות והסותרות שהוא מעורר.
זהו מבנה זכוכית עם כיסוי דמוי קרום הדומה לשורש - גבעול אופקי אשר מתפשט באופן אקראי כביכול על פני הקרקע.
אין זה משנה מאיזה צד אנחנו נכנסים, שכן אין צד חשוב יותר מהאחרים.
היצירה היא אובייקט המזמין אותנו לחוות אותו בעצמנו."

Soma

רונית עדן - אוצרת
"... SOMAהיא חוויה ויזואלית מעודנת.
כשאתה נכנס לשטחו של   SOMAאתה הופך לחלק מהחוויה.
האור הזוהר במרכז החלל מוביל את עיניו של המתבונן ומזמין אותו ללכת
מסביב, לעקוב אחר משחקים של אור וצל וליצור אט אט מערכת יחסים אינטימית עם החומר.
בהדרגה אתה שוכח את מימד הזמן והמקום.
נשאר רק יופי בהווה והופך לחלק מהמיצב.
עבודה זו מחייה את אמונתי ביופי, המרוכז והטהור, שלא
על מנת לקשט מישהו או משהו אלא יופי נקי, רק לשם עצמו. "
SOMAמעבירה את הצופה לתוך עולם קסום.
האולם החשוך שמוביל לSOMAמכריח אותך ללכת בקצב זהיר.
רק אור חלש בסוף האולם מאיר נתיב מהמהומה בחוץ אל תוך חלל הגלריה הקטנה,
מנותק מהעולם.

SOMAהיא פסל בגודל 8 מטרים עשוי מחתיכות זכוכית דקות, שקופות,
מואר בתאורה נסתרת. 
על גבי שכבת הזכוכית שנוצרה בקפידה רוסס פולימר שאופף את הפסלים המוארים
בקרום דק, והופך אותם לסוג של נורה אורגנית למראה.
כל אלה מייצרים דמות אמורפית שבירה בגווני פסטל בהירים.

Soma

צרפתי והעוזרים שלה עבדו במשך למעלה משש שנים בפיתוח
הזכוכית המורכבת המשמשת ליצירה זו.
"ראיתי את הפוטנציאל של החומר וזה הרגיש לי נכון.
כשסיימתי פיתוח, הרגשתי שהגעתי למשהו שיאפשר לי לבטא את מה שאני רוצה ",
מסבירה צרפתי.
"זהו חומר גמיש שעדיין שומר על איכויות עדינות והיווה
מרכיב אידאלי ליצירת עבודה בעלת תכונות של מופנמות ושבריריות.
יש בחומר הזה גם משהו נשגב שמרומם אותו מעל החיים היום יומיים. "

צרפתי מעדיפה שלא להסביר את עבודתה, אלא להשאיר אותה פתוחה לפרשנויות לפי דמיונם ומצב רוחם  של הצופים.
הצופה מוזמן להתבונן ביצירה מכל הצדדים ולגלות אותה מזוויות שונות.

היא פיתחה שפה אישית משלה הנשענת על אמנות זן יפנית
ומקבלת השראה מדימויי טבע ומהעולם התת ימי.
כל זאת תוך כדי חיפוש בלתי פוסק אחר חומרים חדשים.

Apaya

אוסף Apaya

גוף תאורה מצמר מפוסל.

אוסף Apayaתוכנן ועוצב על ידי איילה צרפתי בשיתוף עם אמנית הטקסטיל עירית דולמן.
אוסף זה מדגים את המחקר הנלהב שעורכת איילה צרפתי בטקסטיל ואור.
כאן ניתן לראות שילוב של טכניקת לבוד צמר עתיקה בשילוב עם טכנולוגיות תאורה מודרנית.
 Apayaמציג שילוב מרתק של מורשת ושל המצאה מחדש.
ניתן לראות ביצירות אלה תשומת לב לאיכויות של צבע טבעי ומבנה סיבי של צמר שהופך לגופים פיסוליים של אור ע"פ דרכה הייחודית והאסתטית של היוצרת.

אוסף Apayaעשוי כולו מסיבים טבעיים (אנגורה, משי וצמר), שמעובדים בעבודת יד  בטכניקות  אקולוגיות וידידותיות לסביבה.
הצמר הטהור והאנגורה נאספים בחוות ידידותיות שבהן הכבשים טופחו וגודלו על מנת לייצר סיבי צמר ותלתלים באיכות הגבוהה ביותר.
הצמר מיוצר בעבודת יד ונוצק לתוך שרוול ייחודי שמחליק מעל צילינדר שקוף. 
בתוך הצילינדר ממוקמות  נורות ניאון המופעלות באופן דיגיטלי.
בשל הריבוי המודולרי של צורות וצבעי השרוולים ניתן בקלות להסיר ולהחליף את שרוולי הצמר בהתאם לעונה או לפי מצב הרוח.

Apaya

אלה איילה ואלבי צרפתי
מייסדי האטלייה של
Aqua Creations
שדואגים לחדש ולהפתיע
באור וחומר
שוב ושוב ושוב.

Albi & Ayala

קראתם? נהניתם?
עכשיו כדאי להמשיך ליתר המשתתפות
בפסטיבלוג!

היכנסו ללינק

ותהפכו את החג שלכם לעוד יותר שמח!


המשתתפות בחגיגה:

↧

סיפורי בדים / Fabric Tales

December 15, 2012, 10:34 pm
$
0
0


היום אני מארחת אורחת מוכשרת ומסקרנת שחיה מעבר לים.
ויו סליבקה
(Viv Sliwka)
יוצרת תחת השם
Hen's Teeth
מוצרי טקסטיל קסומים ומהפנטים
עשויים מפיסות היסטוריה שחוברו להן יחד ביד עדינה ורגישה.


Today I'm hosting a very talented and intriguing guest from across the sea

Viv Sliwka

 who creates under the name

Hen's Teeth

lovely, magical and mesmerizing textiles
.made of pieces of history attached together by a  gentle and tender hand 





I have always embroidered.   When I was a child, I would sit for hours with needle, threads and an embroidery design transferred onto cloth, meticulously satin stitching flowers and patterns, with my Mum, keeping a watchful eye over me.   Over the years I have been fortunate to have studied embroidery, Art & Design and Illustration at College.   I have also had five years of being self employed making greetings cards, all illustrated and hand coloured.   So a love of art and textile art is deeply embedded within me.   

מאז ומתמיד רקמתי. כשהייתי ילדה , נהגתי לשבת במשך שעות עם מחט, חוטים ובד רקמה שעליו מודפסת דוגמא כלשהי. רקמתי פרחי סאטן ודמויות בקפדנות יתרה יחד עם אמא שלי שנהגה לפקח עליי.
התמזל מזלי והתאפשר לי  ללמוד רקמה, אמנות, עיצוב ואיור במכללה. 
באותה תקופה עבדתי  כ- 5 שנים כעצמאית בעיצוב ואיור כרטיסי ברכה בעבודת יד.
אפשר לומר שאהבת היצירה ואמנות טקסטיל טבועה עמוק בתוכי.






My creations come from a deep need to make, to express myself, to make decorative, maybe useful items to bring pleasure to the beholder.   This holds much satisfaction to me.   To particularly create from the discarded brings even more joy.   I tend to use textiles that are beyond their intended function.  Maybe a coffee stained or worn embroidered table cloth, the older and more unloved the better. 

היצירות שלי באו מצורך עמוק לעשות, כדי לבטא את עצמי, ליצור פריטים דקורטיביים שימושיים ולגרום הנאה למתבונן. העבודה מביאה עימה סיפוק רב והיצירה מתוך פריטים שהושלכו לפח האשפה משמחת אותי במיוחד. אני נוטה להשתמש בחומרי טקסטיל שהם מעבר לפונקציה המיועדת שלהם- למשל פיסת בד מוכתמת בקפה או מפה רקומה ושחוקה. ככל שהבד יהיה "פגום" יותר כך אוהב אותו יותר. 





I am utterly inspired by quirky, the unexpected, the strange and why not?    American primitive art, Prairie Art, antique and newly made, sings to my heart.    Julie Arkell, a British mixed media artist also makes my head spin.   She brings various elements together in her creatures and other works …paper, textile, papier mache, stitch, all into layers of texture and interest.   I find these influences all work on the theme, that these wonderfully creative folks’ art does not have to represent forms perfectly, the odder and more quirky the better.   Perhaps with a nod to the past?   A celebration of ‘made do and mend’, when a ‘throw away’ society did not exist or could not even be comprehended.   When handmade was the only option for a new dress or a child’s doll.

אני מקבלת השראה מהמוזר והבלתי צפוי ולמה לא?
אמנות אמריקנית פרימיטיבית, אמנות הערבה, אמנות עתיקה ואמנות חדשה הן כמו שירה ללבי.
ג'ולי ארקל, אמנית בריטית שעוסקת במדיה מעורבת, גורמת לראשי להסתחרר.
היא משלבת אלמנטים שונים יחד ביצירותיה: נייר, טקסטיל, עיסת נייר, תפירה- כל אלה יוצרים שכבות של מרקם ועניין.
אני מוצאת שעבודות אלה משפיעות על היצירה שלי. סוגי האמנות העממיות הללו הם יצירתיים להפליא ללא כל צורך לייצג צורות מושלמות. ככל שהעבודה מוזרה יותר כך יותר טוב.
כל אלה מחזירים אותי אחורה לזמן בו חברת ה'השתמש וזרוק' לא הייתה קיימת.
כאשר עבודת היד הייתה האופציה היחידה עבור שמלה חדשה או בובה של ילד.






In my own work, my particular passion is texture, worn, thread bare, loose threaded, all the better.  I adore layers of worn, thin, faded cotton prints and linens with holes, foxing and lots of loose threads and incorporating fragile paper and lace trimmings.   It’s all about texture, which for me highlights particular textile’s history, where did it come from, who made it, the stories it could tell?


בעבודה שלי התשוקה הייחודית שלי היא לטקסטורה של בד בלוי, לחוט פרום, רופף תשוש ואבוד.
אני מעריצה שכבות, הדפסים דהויים, מצעים עם חורים, חלודה והרבה חוטים רפויים,
נייר עדין בשילוב עם קישוטי תחרה.
 זה הכול עניין של מרקם, שמדגיש עבורי היסטוריה של טקסטיל מסוים, מאין הוא בא, מי יצר אותו, מהם הסיפורים שהוא יכול לספר?






I  like to make my pieces using, wherever possible, my own drawings.   This led me onto the use of screen printing.

I have a very large collection of buttons and always use a button or two, always sewn, never glued!   My particular favourite are antique French Mother of Pearl buttons.   The way they reflect the light, with pearly subtle colours, is so very beautiful.  


אני אוהבת לשלב ביצירות שלי, במידת האפשר, את הציורים שלי.
 לשם כך אני משתמשת בטכניקות של הדפס על בד.

יש לי אוסף גדול מאוד של כפתורים אני ותמיד משתמשת בכפתור או שניים ביצירתי. תמיד תפור, לא דבוק! הכפתורים החביבים עליי הם כפתורים צרפתיים עתיקים עשויים מצדפת אם-הפנינה.
הדרך בה הם מחזירים את האור, בצבע פנינה עדין, היא יפה עד מאד. 



אני רוצה להודות לויו מעומק ליבי 
על מילותיה המרתקות
וממליצה גם לכם לצלול אל תוך עבודותיה
וליהנות מהיופי והרוך שהיא מציעה לעולם.

A Huge thank you
from the bottom of my heart
to Viv
.for her fascinating words
I also recommend you to dive into her magical works
.And enjoy the beauty and softness that they offer to the world

Facebook

Pinterest

Flickr

And Viv's fascinating blog
↧

אקססורייז איט!

December 29, 2012, 12:21 pm
$
0
0
היכונו היכונו!


חוזר והוא לוהט מתמיד!
אפילו מבט חטוף 
גורם לי לפיק ברכיים וצמרמורות במורד הגב.
כמה יופי במקום אחד!

מה יהיה שם?

מכל טוב!
 והכל כל כך מושקע ומפתה.
קשה לחכות...
מזל שזה קורה ממש בעוד ימים ספורים :)



צילום : ינאי יחיאל
סטיילינג : נועה דותן

הנה כמה מילים ממארגני השוק:
שוק האקססוריז הוקם בינואר 2007 מתוך רצון להעניק חשיפה למעצבים צעירים ולקדם את העשייה המקומית בתחום האופנה. היריד הצליח ליצור קשר ראשון בין המעצבים הטריים לבין סוג הקהל שידע להעריך את חזונם. בזמן הקצר שעבר מאז, הספיקו רבים מהמעצבים האלו להתקדם ולהתפתח, וכמוהם, גם שוק האקססוריז גדל והתאים עצמו לשינויים הרבים שחלו בסצנת האופנה המקומית. כיום, היריד מהווה סינתזה בין המעצבים הצעירים והבועטים לבין המעצבים שגדלו ושמרו על קו איכותי ושפה סגנונית משלהם. מבחר העיצובים שמרכיבים כל אירוע הנו תוצר של סינון קפדני ומשקף את התפיסה שלנו לגבי איכות, חדשנות, עכשוויות, וייחודיות.
שוק האקססוריז הינו אירוע האופנה הגדול ביותר בישראל בתחום הפריטים הנלווים. האירוע נודע בשל החדשנות של משתתפיו ומוצריהם, אווירת הקניות יוצאת הדופן, המחירים הבלעדיים, וכמובן, הפריטים אשר מיוצרים באופן אקסקלוסיבי לכבוד האירוע.
יהיו בו: תיקים, ארנקים, חגורות, נעליים, מגפיים, תכשיטים, עליוניות, כובעים, צעיפים, מטפחות, שעונים, מטריות ועוד.


היריד יתקיים ב 3-5/1/13 בבית ציוני אמריקה, אבן גבירול 26, ת”א.

יום חמישי, 3/1/13 – משעה 17:00 עד 21:30
יום שישי, 4/1/13 – משעה 10:00 עד 19:00
יום שבת, 5/1/13 – משעה 11:00 עד 20:00

כניסה – 10 ש”ח


אז הצצתי ונפגעתי 
ומכיוון שאני טיפוס מחושב
הכנתי רשימת קניות...אבל המבחר כה גדול ושווה שקשה להחליט 
תראו בעצמכם

Andy Ve Eirn
מותג הביגוד מרגש אותי בפשטות ובנינוחות שבו

Andy Ve Eirn

Andy Ve Eirn

כבר מוכרת לי משוק האקססוריז של החורף שעבר
בו רכשתי לי שני (!) זוגות נעליים משובחות ונוחות להפליא של המעצבת הכה מוכשרת הזו.
מה אתם אומרים?
נתפנק שוב השנה?


Ellen Ruben

Ellen Ruben

טרם הכרתי אבל כבר התאהבתי בתיקים המדליקים שלה

Liberina

Liberina 

שלומית אופיר
היא אחת ממעצבות התכשיטים האהובות עליי.
היא מצליחה ליצור תכשיטים שהם גם מעודנים וגם עם טוויסט אדג'י מתוחכם.
הצבעים והצורות בהם היא בוחרת גורמים לי לחזור לחנויות המהממות שלה שוב ושוב.

Shlomit Ofir

Shlomit Ofir

ואם (במקרה...בטעות...) יישאר לי עוד קצת כסף בארנק הנה עוד מציגים מוכשרים שממש עושים לי את זה.

Stella & Lori
כבר התארחו בבלוג בעבר
ואיזה כיף יהיה לפגוש אותן פנים מול פנים בשוק!





Stella and Lori

גם התיקים השיקיים של 
יתארחו בשוק.
מתה כבר להגיע ולמשש את הפלסטיק הצבעוני והממכר הזה.

Medusa

יש מקום של כבוד בליבי.
אני גם מכירה את צמד המעצבים הסופר-מוכשרים שעומדים מאחורי המותג
וגם מאוהבת בכל פריט שנוצר תחת ידיהם.
ו...גם הם כבר התארחובבלוגבעבר- שווה להיזכר.

Helek Studio

ותראו את התכשיטים היפהפיים של 
כמה רוך ועדינות מופלאה

Meital Toledo

גם את Le Sacשל שירה וייז
אפגוש בשוק בפעם הראשונה
ואני כבר זוממת על אחד התיקים המתוקים שלה.

Le sac by Shira Wise

עוד מעצבת מסקרנת היא 
שיוצרת תכשיטים מתקתקים וצבעוניים 
כמו סוכריות קסם 

Ginzburg Jewelry

התיקים של
עשויים מבדים צבועים א-לה ג'קסון פולוק
וסגירת עץ מינימליסטית.
כמה פשוט-ככה יפה.

Assemblage Unique

את מיכל מילרוהנעליים המוקפדות שלה
באמת שאין צורך להציג.
היא הרוויחה מקום של כבוד בשוק ובליבי.

Michal Miller

ואחרונה חביבה (אבל ממש חביבה!)
גם אצלה אני מתייצבת מידי שנה 
ומתמסרת לעיצובים המפתיעים והמרגשים שלה.
(וגם היא כבר התארחה אצל Lula בפוסטחתונות שמח)

O-shan urban elegance

ויש עוד רבים וטובים! 

ממש עוד קצת וזה מתחיל...

נכון שעכשיו כבר ממש קשה לחכות? 
:)

↧

תחת כישוף / under a spell

January 6, 2013, 10:55 am
$
0
0

האם גם לכם היו בילדותכם בובות?
כאלה שהיו מתעוררות לחיים
מול עיניכם?
האם הן היו החברות הטובות ביותר שלכם?
אלה שתמיד ידעו לשמור על הסודות הכי כמוסים,
להגן מפני הפחדים הכי עמוקים
להעניק חום ברגעי הקושי והבדידות?

אני זוכרת שהייתה לי בובה אחת כזו.
לא הכי יפה,
לא הכי מגונדרת,
אבל הכי חשובה והכי נהדרת בעיניי.

והנה, בעודי משוטטת ברחבי העולם הוירטואלי
נתקלתי בבובות הקסומות של
יסמינה קוסנוביץ'.

בובות שמיד שובות את הלב
לכל אחת ישנו בוודאי סיפור חיים מרתק
וכולן כמו מכושפות
תחת ידי הפלא של יסמינה.


Did you have dolls in your childhood?
The type of dolls that would come to life right in front of your eyes?
Were they your best friends?
The ones who knew to keep the most hidden of secrets,
Protect and defend against your deepest fears
Provide warmth in moments of difficulty and loneliness?

I remember I had such a doll once.
Not the most beautiful,
Not very dashing,
But, in my eyes, she was the most important and beautiful of all dolls.

And so, as I wandered around the vast virtual world of the internet
I came across the most magical dolls made 
by Jasmina Kosanovic
  
Dolls that immediately win over one's heart.
Each doll certainly has a fascinating life story
And they all seem to be caught under a magical spell cast by the wondrous hands of Jasmina.







I graduated the faculty of fashion.
I made my first doll a long time ago. she was made completely out of paper, her body as well as her clothes.
If you want a truth, I've dreamed all of my life about beautiful dresses, princes and princesses, about fairy tales.

סיימתי את לימודיי בפקולטה לאופנה.
יצרתי את הבובה הראשונה שלי לפני זמן רב. היא הייתה עשויה לגמרי מנייר, הגוף שלה כמו גם הבגדים.
אם את רוצה את אמת, חלמתי כל החיים שלי על שמלות יפות, נסיכים ונסיכות, על אגדות.







My inspiration:
fairy tales, myths, legends from my country, and all over the world.
I find inspiration in books, and some movies, 
one of my biggest inspiration is the book "The Master and Margarita".
And of course nature- woods, mountains, rivers...
Materials I adore are lace, wood, beads, fabrics and more fabrics in colors.
I love to work with my hands. I don't know how to be still. I always do something with my hands and my mind.

ההשראה שלי:
מיתוסים, אגדות מהמדינה שלי ומכל רחבי העולם.
אני מוצאת השראה בספרים, ובכמה סרטים,
אחד מנושאי ההשראה הכי גדולים שלי הוא הספר "האמן ומרגריטה".
וכמובן טבע יערות, הרים, נהרות ...
חומרים שאני אוהבת במיוחד הם תחרה, עץ, חרוזים, בדים ועוד בדים בצבעים.
אני אוהבת לעבוד עם הידיים. אני לא מסוגלת לשבת בשקט במקום אחד. אני תמיד עושה משהו עם הידיים שלי והמחשבות שלי.







I was born in Zagreb, and lived here all my life but I've always spent all of my holidays in a village, in my granny's house.
Nowadays I miss those days in the nature, because I live in a town.
Maybe that's the reason I've made all of those fairytale creatures.
For me they represent nature in all its shape.
My fairies are fashionable but in close touch with nature, they are a part of it.
They have wings, legs and hands made of wood. 

נולדתי בזאגרב וחייתי כאן כל החיים, אבל תמיד ביליתי את כל החופשות שלי בכפר, בבית של הסבתא שלי.
כיום אני מתגעגע לאותם ימים בטבע, משום שאני גרה בעיר.
אולי זו הסיבה שיצרתי את כל יצורי האגדות האלה.
בעיני הם מייצגים את טבע על כל סוגיו.
הפיות שליהן אופנתיות, אבל בקשר הדוק עם הטבע, הן חלק ממנו.
יש להן כנפיים, רגליים וידיים עשויות מעץ.



Every year I make something new. This year I've made doll named Rosa .she is a doll made for anyone who want to give his child a poetic childhood. I made clothes for her that you can change. Soon I will make a sister for her.

בכל שנה אני עושה משהו חדש. בשנה זו עשיתי בובה בשם רוזה.
היא נוצרה עבור כל מי שרוצה לתת לילד שלו ילדות פיוטית.
אני גם תפרתי את כל הבגדים עבורה אותם ניתן להחליף ולשנות.
בקרוב אצור את אחותה.




And here are the Čumpa –lumps merry gang for boys and girls. 
והנה חבורתהצ'ומפה לומפההעליזה לנערים ונערות.




אני רוצה להודות ליסמינה על המילים המרתקות
והבובות הקסומות שהיא מייצרת ומכשפת עבור ילדי (וגם מבוגרי) העולם.

I would like to thank Jasmina for her fascinating words
and the magical dolls that she produces
especially for all the children (and adults) of the world
↧
↧

רוקמות תוכניות

January 8, 2013, 10:29 am
$
0
0

לפני מספר חודשים השתתפתי בסדנה נהדרת אצל אישה מקסימה

* ראשית, אני מזמינה אתכם להציץ בפוסטהמרוגש שכתבתי בעקבות הסדנה.

החיבור בינינו היה מיידי והעשייה זרמה בהמון חדווה והנאה.

מאז כבר מזה זמן רב אני חושבת על המפגש שהיה בינינו.

ועכשיו הגיע הזמן להרים את הכפפה 
ולארח את רונית ואוצרותיה בביתי 
לסדנת רקמה חמימה וחווייתית
בת שלושה מפגשים. 

הסדנה תתקיים ברמת גן
(מרחק הליכה קצרה מתחנת רכבת מרכז בת"א)
בימי שלישי של חודש פברואר
(5/2, 19/2, 26/2)
בשעות 9:30-12:00

יהיה קפה חם ומהביל
יהיו נשנושים טעימים
ותהייה אווירה שמחה ויצירתית.

עלות הסדנה 
720 ש"ח 
והיא כוללת את כל החומרים.
ההרשמה מותנית בתשלום מראש.

המעוניינים מוזמנים ליצור קשר עם רונית
בטלפון : 054-5525029
או איתי במייל:
ayeletlp@gmail.com

ניתן להתרשם גם בדף האירוע בפייסבוק

אנחנו מעוניינות לשמור על סדנה אינטימית וקטנה ולכן מספר המקומות מוגבל.
מומלץ להירשם בהקדם
:)

הנה כמה צילומים שצילמתי בסדנה ההיא:





והנה ההזמנה הרשמית:


אז תבואו, כן? 
:)

↧

אמנות יצירת הזיכרון

January 16, 2013, 3:02 am
$
0
0

אפייה היא אמנות יצירת הזיכרון.

חלות טריות בגן הילדים ביום שישי
עוגת שמרים מופלאה ביום חורפי, בבית קפה עם חברה

ריח
טעם
חום
זיכרון

מספרים שסבי עליו השלום
היה נכנס למטבח בימי שבת
סוגר אחריו את הדלת
ויוצא לאחר שעתיים עם טורט מפואר.

מספרים שלטורט הזה היו את כל הטעמים שבעולם.
הוא היה מפתיע, כובש ומרגש
בדיוק כמו סבא שלי.

כישרון האפייה של סבי לא עבר אליי.
גם לא כישרון הבישול שלו.
מה כן קיבלתי ממנו?
את העיניים
שרואות וחוקרות ומצלמות ומתעגות.

אתמול בערב ביליתי בסדנת אפייה 
שהפיקה ליאת ורדי-בר 
לרגל השקת קמח השמרים החדש של אוסם.

לא אשקר.
עמדתי מול הבצק המופלא שיצר מיקי שמו 
(אדם מקסים, עדין וסבלני - חשוב לציין)
גירדתי בפדחת 
נגעתי כמה נגיעות מהססות 
ומיד ברחתי אל מאחורי עדשת האייפון
וצילמתי וצילמתי וצילמתי
את הפלא הזה.

הקמח
שהופך לבצק
שהופך ללחם
חם, מחבק וריחני.
והנה נוצר לו זיכרון.

אז לא אכביר במילים
ואשאיר אתכם עם הצילומים שצילמתי.
בתקווה שהם מעבירים (אפילו קצת) את התחושה
או לפחות לוכדים משהו מהזיכרון.

 
 
↧
Search

שאנסון לקרואסון

January 26, 2013, 12:42 pm
$
0
0
כמעט ולא נסעתי.
24 שעות לפני הטיסה עוד הייתי מכורבלת עמוק עמוק בתוך שמיכת פליז עבה עם 39 מעלות חום.
ריחמתי על עצמי נורא.
ענבל, שותפתי לנסיעה - חברת נפש וידידת אמת, עשתה שמיניות באוויר כדי שאצליח בכל זאת להגיע.
בואו נגיד שאם תציינו את השם "איילת לנדאו" בדלפקי אייר פראנס בנמל התעופה יקפצו כמה פיוזים...

ביום ראשון ענבל עלתה על הטיסה לבדה ואני כבר הודעתי לה בקול רועד שאני לא באה.
ואז בערב קיבלתי שיחת נזיפה/עידוד (תלוי את מי שואלים) מבן זוגי שיחייה
וב-4:30 בבוקר למחרת כבר הייתי על מונית לנמל.

לאחר אינספור תלאות ודמעות הגעתי אליהן.
לענבל ולפאריז
והשאר, כפי שאומרים זקני השבט, היסטוריה.

הפוסט הזה יהיה ארוך במיוחד (אפילו יחסית לעצמי...).
הוא מחולק לארבעה ימים
כאשר בכל יום צירפתי מפה של העיר ומפת מטרו עם ציוני המקומות בהם בילינו
(זאת בעקבות הפניות המרגשות שקיבלתי מכם לאחר שהעליתי תמונות שצילמתי בכל יום לפייסבוק).
ו...כן, רובו צילומים עם קצת מילים פה ושם.

*גילוי נאות : המפות מציגות את האזורים בהם טיילנו בכל יום אבל בתכל'ס בתוך התוכנית הכללית די זרמנו ופשוט שוטטנו בין הסמטאות הקסומות של העיר וכך גילינו עוד ועוד אוצרות.

מקווה שתהנו לפחות כמוני.


יום 1

נחיתה
דירה
נוטרדאם
גאלרי לאפייט


נחתתי בנמל התעופה שארל דה גול, אספתי מזוודות, עליתי על מונית 
והופס! היישר לדירתם המקסימה של משפחת מלי 
אשר ממוקמת בקרבת תחנת המטרו רפובליק.

ענבל באה לפגוש אותי ויצאנו לחרוש את העיר.


ביקרנו בכנסיית נוטרדאם אפופת הקסם.
טיילנו בין ספסלי העץ, הפסלונים והנרות
ספגנו את קרני השמש החורפית שחדרו דרך החלונות המעוטרים
והתמסרנו לשקט.

יצאנו מהכנסייה אל השלג שכיסה את העיר.
האור הלבנבן עטף אותנו 
ופסענו על המרצפות המבריקות 
אל תוך רחובות קטנטנים וציוריים.


את היום הראשון סיימנו בגאלרי לפייט
ושטפנו את העיניים בחלונות הראווה המעוצבים למשעי.


מפות - יום 1


יום 2

ביקור בתערוכת Maison & Objet
וברחוב ריבולי


את היום השני לנסיעה הקדשנו לביקור בתערוכת העיצוב ה-ע-צ-ו-מ-ה 
Maison & Objet

התערוכה התקיימה בצמוד לתחנת הרכבת 
Paris Nord
על הקו לכיוון שדה התעופה שארל דה-גול.

שמונה אולמות ענקיים עמוסים בכל טוב!
כל אולם יועד לתחום מסויים.
האולמות האהובים עליי היו העיצוב האוריינטלי והעיצוב המודרני
אבל זה באמת עניין של טעם וריח...


והנה ענבל ואני עושות פוזות בתערוכה :)


יצאנו מסוחררות 
ומכיוון שכבר נכנסנו לשעות אחר הצהריים 
שמנו פעמינו לתחנת 
Louvre-Rivoli

אחרי ארוחת צהריים טובה וצחוקים עם מלצר חביב ופלרטטן במיוחד
חידשנו כוחות וצללנו לסימטאות שעוטפות את רחוב ריבולי האופנתי.


כמה נעים לתעות (ולטעות...ולתהות...) בין הסמטאות.
כך הגענו לפאסאז' מקסים ובו חנות למוצרי תפירה צבעוניים ונעימים
*מה שמיד חיבר אותי לסדנת הרקמה הנפלאה שרונית ברקאי (ה-פאריזאית) תעביר בביתי בשבוע הבא.
(פרטים כאן)


מפות - יום 2


יום 3

מוזיאון הלובר
כיכר קונקורד
שדרות השאנז אליזה
מגדל הניצחון
מגדל אייפל


יום עמוס עמד בפתח
אז הצטיידנו במיטב המאפים 
(ואת אלה שהשארנו מאחור דאגנו לצלם טוב טוב)
ויצאנו לדרך.


נקודת ההתחלה הייתה מוזיאון הלובר
משם התחלנו לצעוד לכיוון כיכר קונקורד
וככל שהתקרבנו לכיכר הפך הנוף ליותר ויותר יפה ומושלג.

מכיוון שהכרזנו על יום זה כיום תיירות החלטנו ללכת עם הקונספט עד הסוף ולעלות על הגלגל הענק.
כך הרווחנו מבט פנורמי מרהיב על העיר.

משם המשכנו לשדרות השאנז אליזה המנצנצות.
התעכבנו על חלונות הראווה המהממים וכן...גם חטאנו בשופינג איכותי ב- H&M וב-GAP
(תיירות או לא תיירות?)


לבסוף הגענו לשער הניצחון והרגשנו מינימום נפוליאון!
עלינו על המטרו שהובילה אותנו היישר אל קודש הקודשים
מגדל אייפל שלא איכזב ופינק אותנו במופע אורות משמח.


מפות - יום 3


יום 4

שופינג בשכונת ה Marais 
Merci
וחזרה לסיבובונצ'יק בריבולי


אומנם נותרו לנו רק שעות ספורות בעיר האורות אך דאגנו לנצל אותן עד כלות.
יצאנו מכיכר רפובליק אל תוך הרחובות עמוסי חנויות הבוטיק של ה- Marais.
אני חושבת שזה היום שהשאיר אותי סופית ללא אוויר.
היופי קפץ עלינו מכל עבר ומצלמת האייפון עבדה שעות נוספות.

הצטיידתי בשוקולדים שווים במיוחד למישפוחה,
בתיק עור מהמם לבן זוגי שיחייה,
במכוניות מתוקות עבור יהונתן החמדמוד
וכמובן שלא שכחתי גם לפנק את עצמי במעיל עור משגע בחנות יד שנייה עמוסת אוצרות.


גולת הכותרת הייתה החנות
Merci
ששוכנת ליד תחנת המטרו
St. Sebastien Froissart

חנות שהיא בעצם מוזיאון קטן לעיצוב מודרני משובח ביותר.
וכיאה לצרפתייה שיקית ונחשקת היא גם מצטלמת מהמם!


כאמור, סיימנו את טיולנו בעיר המופלאה הזו ברחוב שבו ביקרנו יומיים קודם, ריבולי.
הוא כל כך מתוק ומקסים שפשוט לא היינו מסוגלות לעזוב מבלי לומר שלום.


מפות - יום 4


וכאן מסתיים מסענו ואנו שבות ארצה עמוסות בחוויות (ובקניות...)

היה מקסים

Au Revoir Paris Mon Amour

:)




ואם זה לא הספיק לכם...
אז הנה כמה אתרים מומלצים שליקטתי:

מפה

http://parisait.com/interactive-map/

המלצות לטיול

http://parisait.com/2009/04/21/paris-for-complete-beginners/

http://parisait.com/2012/11/07/rivoli59/#more-7385

http://www.pret-a-voyager.com/2011/09/paris-address-book.html

http://www.picselo.com/

http://www.tendaysinparis.com/

http://www.gogoparis.com/

מסעדות

http://www.restaurant-chartier.com/www/

http://www.la-mosquee.com/index.htm

http://www.candelariaparis.com/#

https://www.facebook.com/pages/Bobs-Juice-Bar/28014229087

http://parisbymouth.com/philou/

http://parisbymouth.com/categories/468/search_type/and/order/default/

שופינג

http://www.bhv.fr/

http://www.lerocketship.com/

http://www.pa-design.com/index.php

http://www.beautravail.fr/blog/

http://www.frenchtouche.com/

http://www.colette.fr/

http://www.astierdevillatte.com/




http://www.picselo.com/

http://www.tendaysinparis.com/

http://www.gogoparis.com/
http://www.lebonmarche.com/

http://www.galerieslafayette.com/

http://departmentstoreparis.printemps.com/

http://www.merci-merci.com/


http://www.pret-a-voyager.com/p/visit-paris.html

http://www.designsponge.com/2012/01/paris-design-guide.html


http://parisait.com/2009/11/05/%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%A1%D7%95%D7%A3-%D7%A1%D7%98%D7%95%D7%A7-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%A4%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C-rue-dalesia/#more-753

http://parisait.com/2008/10/04/%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%92-%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%90%D7%A0%D7%99/

http://parisait.com/2008/09/12/%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%98%D7%92-freepstar/

http://parisait.com/2008/10/26/%D7%91%D7%95%D7%9F%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%91%D7%95%D7%9F-%D7%9E%D7%A8%D7%A9%D7%94/
  
שווקים בפאריז

http://equipement.paris.fr/?tid=289
  
מפת שווקים

http://marches.equipements.paris.fr/

מוזיאון מומלץ

http://www.paris.fr/loisirs/musees-expos/musee-de-la-vie-romantique/p5851

http://www.musee-rodin.fr/

בלוגים על פאריז

http://www.pret-a-voyager.com/2011/07/tour-de-france-paris-by-arrondissement.html


↧

נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט

July 22, 2013, 10:50 am
$
0
0

אתם בטח כבר מכירים את האהבה שלי לטקסטילולאנשים שעוסקים בתחום המכושף הזה.
ואתם בטח כבר מכירים את האהבה שלי לאופנהמרגשת וחדשנית.
ואתם בטח גם כבר מכירים את האהבה שלי לצילום...
אז היום אני שמחה ומתרגשת להציג כאן מעצב, צלם ואמן שמשלב את אוסף האהבות הללו 
יחד עם עוד כמה אהבות גדולות שלי - עולם המחול, הקולנוע והתיאטרון.

הכרתי כרגיל, במקרה.
(עושה רושם שאלה ההיכרויות הכי טובות)

יום אחד נתקלתי בצילום מהפנט של אשה בשמלה אוורירית בעלת שובל ארוך ארוך ארוך שמתפתל ומסתלסל סביב שלד של חממה נטושה.
אתם כבר יודעים מה קרה הלאה, לא?...
בסקרנות גדולה התחלתי לדפדף בתמונות.
עוד תמונה ועוד תמונה... הייתי כאחוזת דיבוק ממש ופשוט לא הצלחתי להפסיק לנבור...
חשבתי לעצמי, מי זה הצלם הנפלא הזה? ומי יוצר את הבגדים המדהימים הללו? והטקסטילים? והתיקים?
מה רבה הייתה פליאתי כשגיליתי שאדם אחד אחראי על כל שלל הפלאים  הללו!








אז בחיל ורעדה פניתי אליו במייל וקיבלתי בחזרה מכתב מקסים, מחוייך ועדין:

היי איילת

מה אני אספר על עצמי?

היום אני מתעסק בתפאורה ובתלבושות לקליפים, להופעות מחול ולסרטים (בעיקר קונספטואליים) כי בהם אפשר להתפרע מבחינת הגזרות והטקסטילים שהם חלק בלתי נפרד מהבגדים שאני יוצר.

אני אוהב לעבוד בחומר, במיוחד בעבודות יד אובססיביות :)

רוב ההשראות שלי באות מהטבע ונראה לי שאפשר לראות את זה בצורות האורגניות שאני נותן לבגדים.
אני עושה גם בגדים בהזמנות אישיות.

כמו כן אני מייצר ליין של תיקים שעוברים טרנספורמציה מאור לחושך. אלה תיקים סולריים - נטענים ביום וזוהרים בלילה.

אחת האהבות שלי היא גם צילום אז גם על זה אני לא מוותר. לרוב אני זה שמצלם את הפקות האופנה לדברים שאני עושה.

זכיתי בכמה תחרויות צילום אופנה ונשיונל גאוגרפיק במקום הראשון (נתלהב קצת J  (
עכשיו עושה ארט ותלבושות לסרט וידאו קונספטואלי בברלין עם במאים ישראלים ווידאו ארט קצר שלי השואל את השאלה ״מי אנחנו באמת!?״  איך אדם קשור לטבע ועד כמה הוא מודע או לא לכוחות שיש לו. 

מקווה שזה קצת עוזר מה שכתבתי. 
צירפתי גם קורות חיים. 
תודה והמשך שבוע מצוין!!!!

רוסלו






כמובן שהרשיתי לעצמי לחטט בקורות החיים של רוסלו ונדהמתי לגלות כמה הבחור הצנוע והמקסים הזה הספיק בכל כך מעט זמן...

אז הנה מדגם מייצג :

הכנת מיני קולקציה של שמלות עבור הפקת קליפים לערוץ האופנה. קולקציית אוירה תחת הנושא אקולוגיה, מחזור וטבע וניהול הפקת הקליפים שצולמו בים המלח ושודרו בערוצי רשת FTV.

הצגת גוף תאורה בתערוכת אומנות סודית של בנק לאומי המציגה יצירות אמנות של אמנים צעירים, לצד עבודות של אמנים ותיקים ובעלי שם. עיצוב המוצר הותאם לתערוכה שנערכה השנה ברוח השמירה על איכות הסביבה והקיימות.

הצגת עבודות עיצוב של גופי תאורה אורגניים בתערוכה של המעצבים שהעפילו לשלב הסופי בתחרות עיצוב של המותג SIAM.

הכנת כתר לתערוכה לכבוד 60 שנה להכתרת מלכה אנגליה אליזבט השנייה שנרכש עבור תערוכה בשגרירות בריטניה בישראל. במסגרת מחלקת תכשיטנות בביה"ס שנקר ובשיתוף עם חברת סברובסקי הבינלאומית.

ואם כל זה לא הספיק לכם...הנה עוד שוס "קטן":

עבודה עם צוות עיצוב התלבושות של מסע ההופעות MDNAשל הזמרת מדונה.
הכנת פריטי לבוש עבור הזמרים והרקדנים לקראת הופעת הבכורה של הזמרת שנערכה בישראל.



בתמונות למעלה אפשר לקבל טעימה מקולקציית התיקים החדשנית של רוסלו
והנה כאן למטה קצת מהטקסטילים הנהדרים שהוא מעצב
והבגדים המופלאים והעשירים שנוצרים מהם.
עכשיו כבר באמת אפשר להגיד שראיתי הכל.
:)






לא יודעת מה איתכם אבל לי כבר יש סחרחורת מכל היופי הזה!

אני רוצה להודות לרוסלו שהקדיש לי מזמנו ושיתף בכישרונות הרבים שלו,
וכמובן לאחל לו הצלחה רבה ועוד שנים רבות של עשייה ויצירה מהפנטת.

נסכם במילותיו של נתן אלתרמן בשירו

"שיר בוקר"

נַלְבִּישֵׁךְ שַׂלְמַת בֶּטוֹן וָמֶלֶט
וְנִפְרֹשׂ לָךְ מַרְבַדֵּי גַּנִּים,
עַל אַדְמַת שְׂדוֹתַיִךְ הַנִּגְאֶלֶת
הַדָּגָן יַרְנִין פַּעֲמוֹנִים.

(* אמנם לא מתה על המילה "נגאלת" אבל כל השאר מאד מתחבר לי ליצירה של רוסלו)

↧
↧

one man's junk is another man's treasure

August 7, 2013, 8:30 pm
$
0
0

לפני מספר שבועות הוזמנתי להמליץ על סטודיו שמתמחה בשימוש חוזר במסגרתכתבה של רונית הראל מדה-מרקר.
זה כשלעצמו היה מרגש ומשמח מאד ועוד יותר משמח היה שהכתבה התגלגלה לידיהם של גידי ויותם מסטודיו SFOG.
השניים הבינו שיש להם עסק עם חובבת ג'אנק רצינית והזמינו אותי להתרשם מעבודותיהם במייל שנחתם במילים:

one man's junk is another man's treasure

איך אני אוהבת כשדברים מתגלגלים אל האנשים הנכונים!

כמובן שמיד נכנסתי לאתר של SFOGוהוקסמתי מיצירות ה"זבל"הכה מרשימות וחכמות של צמד המעצבים המוכשרים.

ביקשתי שיכתבו כמה מילים עליהם ועל הסטודיו והנה הן לפניכם:

אנו בסטודיו ספוג מתמחים בשימוש מחדש ומחזור של חפצים נטושים ונשכחים שאנו מוצאים במחסנים, ברחובות ובשווקי הפשפשים, ושינוי ייעודם בכדי ליצור הקשרים ושימושים חדשים.
עבודות הסטודיו נעות בין פריטים ייחודיים, סדרות ועיצוב חללים, כאשר כל עבודה שכזו הינה עבודת יד המספרת סיפור ייחודי וחושפת את קו התפר שבין אמנות לעיצוב. גישה זו מאפשרת לנו לגשת לעיצוב בראש פתוח ולאתגר את האמנות בפונקציונאליות.


פילוסופית עבודה:

אנו נהנים לעבוד ברוח הבריקולאז', "החיבור האינסופי של סדרת אלמנטים קבועים ע"י המעצב המאלתר בכלי עבודה שלא נועדו מלכתחילה לתכלית שנגד עיניו", ע"פ הגדרתו של קלוד לוי שטראוס בספר "המדע של הקונקרטי".
משמעות המושג בהקשר של עבודתינו היא עבודה מחוץ לתבניות הסטנדרטיות של הטכניקות והכלים הזמינים. אנו מסתמכים, בראש ובראשונה, על היגיון ולימוד עצמי, למרות ששנינו בעלי תואר בעיצוב ומקפידים להתעדכן במגוון הטכנולוגיות הזמינות.

אנחנו נותנים לתהליך העבודה להוביל ולהשאיר חותם על התוצר. כך ניתן לראות את היופי והתחכום של פתרונות העיצוב, לא להסתיר אותם, ולחשוף את הנרטיב חדש המבוסס על האובייקטים המקוריים.

קצת על חברי הסטודיו:

גידי גילעם

בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, ירושלים. זוכה פרס "סימנים בתקשורת חזותית"לשנת 2010. הוא הציג את עבודות בתערוכות "מעצבי העתיד"ועוצב בישראל"במוזיאון העיצוב בחולון. לאחר הלימודים עבד בסטודיו למיתוג והשתתף במיתוג של חברות גדולות כגון קופ"ח "מאוחדת", רשת מסעדות "קפהקפה"וחברה למוצרי מזון וטיפוח "שקד תבור". בזמנו החופשי הוא מעצב ריהוט מותאם אישית.

יותם שפרוני

בוגר מצטיין של המחלקה לעיצוב פנים במכון הטכנולוגי חולון (HIT). פרויקט הגמר שלו אשר עסק בנושא של פלישות מקרקעין (סקוואטינג) וזכה לתשומת לב רבה מצד העיתונות ואף הוצג בכנס הבין לאומי לעיצוב עתידני 2011. לאחר הלימודים עסק בעיצוב פנים, עיצוב ריהוט מותאם אישית, תפאורה ותערוכות, ועבד עם מספר אמנים וותיקים כאסיסטנט ומבצע. כמו כן, ייצר ליין גופי תאורה ייחודיים אשר נמכרים בחנות העיצוב "אסופה".



מיצב "בין חיים ומוות"לתערוכה "פעם הייתי בית"

הוזמנו להשתתף בתערוכה בוילה נטושה בקיסריה. הווילה עומדת להריסה ובנייה מחדש, תלויה בין החיים ומוות.
ההגבלה היחידה שהיתה לתערוכה - ניתן להשתמש בחומרים הנמצאים בווילה בלבד - לאחר שמצאנו 3 כיסאות שבורים ישנים, מנורה ישנה שבורה וחבורה של רגלי עץ מכיסאות, שולחן, ארונות ומיטות, שנזרקו על כל הווילה, נענו לאתגר.
בהשראת המצב של הווילה הנטושה, התחלנו לעבוד על מיצב שקראנו לו "בין חיים ומוות"והתחלנו לאסוף סיפורים ומיתוסים על חיים ומוות מתרבויות שונות ברחבי העולם. סיפורו של הגולם מפראג, עץ החיים מהקבלה, פרנקנשטיין, פיגמליון (מיתוס היווני, לא ההצגה של שו) וקרנבלי וודביל היו מקורות ההשראה העיקריים לשפה הגרפית.
שפצנו את הכיסאות והמנורה, ותוך שימוש בטכניקות שונות וריפדנו אותם מחדש. השתמשנו באוסף של רגלי כסאות שבורים ורגלי עץ נוספים שמצאנו כדי ליצור את שולחן התה (Gueridon).





קולב "Hilde"

קולב הילדה היהנוצר בעקבות בקשה של לקוח.
הלקוח, אספן אמנות, רצה קולב שישלים את יצירות האמנות הרבות שנתלו על הקירות בדירתו.

  


אובייקט תאורה HellKasti

מנורת HellKastiהיא ראשונה בסדרה של חמש מנורות שנוצרו באמצעות גזעי עצים אשר נמצאו ברחובות דרום תל אביב.
שקיות של מסמרים חלודים נמצאו באתרי הבנייה ונאספו בקפידה ולאחר מכן הוחדרו לתוך גזע העץ היפה, זאת בכדי להזכיר לנו שיופיו הטבע תמיד "מאולף"ועדיין לא מצאנו פתרון ראוי לשימור משאבי כדור הארץ.


אובייקט תאורה Ken

יונה בנתה את הקן שלה בפסי התאורה שבתקרת הסטודיו הקודם שלנו.
מהמקום שבו ישבנו, נראה היה כאילו הקן מייצר את מקור האור מלמעלה.
החלטנו ליצור מוצר בעקבות צירוף מקרים זה.
Kenהוא אובייקט שמייצר אור חם. החיווט החשמלי משלים את הקן ואינו פוגע במבנה הטבעי שלו.


אובייקט תאורה Mr. Lamp

אובייקט תאורה שנוצר מפנס רחוב שנמצא בקיבוץ בדרום הארץ.
אדן הרכבת, המשמש כבסיס לאובייקט האור הזה, נחתך לשניים, וכך נחשף החלק הפנימי של עץ האלון שלא בא במגע ולא ספג את הנפט ששימש כדי לכסות אותו.



!VIva la fashion

light object & Shoe Trophy wall decoration

הזמינו אותנו לקחת חלק בתערוכה שחגגה את הקשר בין אופנה ואמנות.
יצרנו אובייקט תאורה וסדרה של גביעים מחומרי "רדי מייד"שמצאנו.





Palletina

פתחנו מערכת מודולארית לחלוקת חלל שמתבססת על הגריד של הפלטה ומאפשרת יצירת קומבינציות שונות ומגוונות של "שידות"ניידות (הכל על גלגלים) עם תאים. ניתן לשנות את התאים למדפים פתוחים ולבנות חללים קטנים יותר לעבודה\ישיבה שלא חוסמים לחלוטין את המשתמש בחלל הישיבה ומאפשרים שילוב בין open space ו-cubiclesבצורה הרמונית.





עבודה בהזמנה מלקוחה שהביאה לנו את גוף התאורה הישן הזה (מתוצרת ספרדית) שישב אצלה במחסן והעלה חלודה. לאחר שיפוץ כללי, ולאחר שספרה לנו שגדלה בתל אביב, הוספנו את החיתוכי נייר לפנים האהיל, כך שהאור כבוי לא רואים אותם, ושמדליקים את האור מופיע קו הרקיע של העיר.



אני רוצה להודות לסטודיו SFOG על שגילו לי עולם מרתק ונפלא שכולו כבוד ואהבה למיחזור וחידוש של פריטים בעלי אופי והיסטוריה.

האתר של סטודיו SFOG

ודף הפייסבוק

↧

לתכשיט הבא אזדקק לסיפור

August 18, 2013, 12:55 pm
$
0
0

נגה הראל היא סטודנטית בבצלאל שיצרה פרוייקט מקסים ומרגש
בעקבות קובץ סיפורים קצרים מאת הסופר אלכס אפשטיין.
את הסיפורים שבחרה הפכה נגה לתכשיטים מופלאים.
מדהימה אותי היכולת שלה להיכנס לפרטי פרטים ולנימי הנימים של הסיפורים הקצרצרים
של אפשטיין שכל מילה בהם היא עולם ומלואו.

* וא-פרופו פרטי פרטים...בפוסט הזה מומלץ במיוחד להגדיל את התמונות. לא תאמינו אילו הפתעות מסתתרות בהן!



צילומים : יוגב דורון

כמה מילים מנגה:

הפרויקט הנוכחי בו אני עוסקת , במסגרת לימודיי בבצלאל, הוא מחווה ויזואלית דרך מדיום הצורפות
לספר "לקסם הבא אזדקק לכנפיים" שנכתב בידי אלכס אפשטיין.
ספר האהוב עליי כל כך ומלווה אותי בכל אשר אלך .



הפרויקט החל לקרום עור וגידים לפני מספר חודשים אולם קדמו לו שנים לא מעטות בהן עקבתי בדריכות אחרי סיפורים של אלכס דרך מוסף הספרים ב"הארץ" ("זעירים" , "קצרצרים" ), פרויקט ספרייה דמיונית וספרים שהוציא לאור.

ביניהם "כחול ללא דרום", "קיצורי דרך הבית" וספרו האחרון " לקסם הבא אזדקק לכנפיים" אשר פורסם קודם צאתו לאורברשת החברתית פייסבוק כספר דיגיטלי חינמי בו שמונים ושמונה סיפורים מתוך מאה ואחד עשר סיפורים המופיעים בגרסה המודפסת .

למן הפעם הראשונה בה קראתי סיפור קצר של אלכס אפשטיין , חשתי תחושה שברירית וקסומה של יופי ושל עומק.

אמרתי בליבי כי יום יבוא ואעשה לאותם סיפורים מחווה ויזואלית , שכן הם מהווים עבורי מקור  אינסופי של השראה.

והנה, הגיעה השעה , הרעיון הבשיל וכעת אני שמחה ומאושרת לחלוק עמכם את הפרשנות האישית שלי למבחר סיפורים מתוך הספר "לקסם הבא..."

הפרויקט שלי מבקש ליצור מעין "איורים" בתכשיטים לסיפורים ולנסות ולברוא את אותם עולמות זעירים  הנרקמים בסיפורים בתלת ממד. כך נוצר קשר אינטימי בין מילים ולבין תכשיטים.


מרבית הסיפורים בספר אורכם כמה משפטים או פיסקה קצרה לכל היותר ועם זאת הם מזקקים לתוכם תובנות והלכי רוח מורכבים וזה סוד קסמם וייחודם.
מעין סיפורוני זן שניתן בנקל לזכרם בע"פ וכך למעשה "לשאת" אותם עימנו ממקום למקום - בדיוק כפי שתכשיט הוא מעין יצירת אומנות בזעיר אנפין שניתן לשאת על עצמנו.

ב-4 ביולי הצגתי תערוכה חד פעמית של התכשיטים לצד הסיפורים שהיוו עבורם השראה.
התערוכה התקיימה בחנות "סיפור  פשוט"אשר בנווה צדק.
בערב עצמו התארח אלכס אפשטיין וקרא מסיפוריו.

תודות:
ברצוני להודות מעומק ליבי לאלכס אפשטיין על כתיבתו הרגישה ומעוררת ההשראה
וכן על הנדיבות , הפתיחות והרצון הטוב.
תודה מקרב לב ליוגב דורון הצלם המוכשר על הזמן , המקצועיות והנדיבות.
תודה רבה רבה לצוות המקסים ב"סיפור פשוט" על הנכונות, ועל הסכמתם הנדיבה לארח את הפרויקט.
ואחרון חביב לאחי לוין בן זוגי המסור על התמיכה.

נגה הראל .



ריסים של פיל

איש אחד חשב על כך שאין לו פנסיה . 
הוא נדד בזיכרונו בין תחנות חייו עד שהגיע ליום אחד בילדותו. 
הוריו לקחו אותו לגן חיות והוא ראה בפעם הראשונה פיל. 
אמו הסבירה לו שהמבט של הפיל חכם ועצוב בגלל ריסיו הסבוכים. 
אביו משך בכתפיו ואמר שזה פשוט בגלל שהפיל עצוב וחכם.
האיש בלי הפנסיה חשב שאולי שניהם צדקו. 
ושעכשיו מאוחר מדי לשנות משהו.


צילום : יוגב דורון

הקדשה

בעולם שבו כל הספרים דיגיטאליים המושג "ספר יד שנייה" מאבד מיופיו.
הכול יהיה חדש , לנצח. 
אבל אני מבטיח לך: אנחנו נמשיך להתפורר מרוב אהבה.


צילום : יוגב דורון

צילום : יוגב דורון

צילום : יוגב דורון

סיפור מאויר

בקצה העולם יש עץ שפוחד מהחושך.


צילום : יוגב דורון

על שלמותם של סיפורי האהבה בעודם באוויר

אישה אחת  השליכה ספרים  מהחלון בקומה השלישית. 
כל הרחוב נעצר לחזות במראה של מבול הספרים המסתחררים באוויר
ומתרסקים על המדרכה ולהקשיב להמיית הדפים המתוקה
(הניקוד בספריי השירה החזיק מעמד, אבל זה כבר סיפור אחר). 
ורק בעלה - שעמד חסר אונים על המדרכה ממול - שם לב שלמענו
היא בכל-זאת זורקת אותם בסדר אלפביתי.


צילום : יוגב דורון

צילום : יוגב דורון

האותיות הקטנות של החיים 

זו ביוגרפיה קצרה מאוד של סבי, ארקדי. מילותיו האחרונות לסבתי
(איני יכול להוכיח שזה סיפור אמיתי)
על האלונקה של מגן דודאדום, היו " אני אוהב אותך".
צַמצם הזמן נסגר עליו בשנת 83',
שנתיים אחרי שהגיע לארצו החדשה.
ארבע שנים קודם לכן, בסנטפטרבורג,
לקח אותי לשוק שאפשר היה להחליף בו ספרים שאסורלכולם לקרוא בבשר שרק לנו אסור לאכול.
הוא עישן יותר ממה שאני מעשן.
הוא קרא יותר ממה שאני קורא.
אני זוכר פחות ופחות ממנו.
דמיונו היה מלא בארָיות. 


צילום : יוגב דורון

עוד לוויה בגשם 

והנוסע בזמן הרחיק והגיע ללוויה של עצמו.
הוא נזהר בכבוד הפרדוקסים.
ביציאה מבית-הקברות רק לחש לאשתו הזקנה,
"מחר שוב אתאהב בך ממבט ראשון".

צילום : יוגב דורון

מלאכת האור 

הוא חוזר מהקרנות, מעמיד כסא מול המקרר,פותח את הדלת,
יושב שעה ארוכה ונזכר בזוהר ילדותו.


   
מומלץ מאד להיכנס 
לבלוג שנגה פתחה עבור הפרוייקט
הכה מיוחד הזה ולקרוא את הסבריה הברורים, המרגשים ומאירי העיניים לכל עבודה ועבודה.

תודה נגה שהתארחת. היה מרתק.

↧

חוכמת הפרטים הקטנים

August 27, 2013, 12:30 pm
$
0
0

אני מאד אוהבת אנשים שיודעים לעבוד. שאוהבים לעבוד.
שעושים עוד ועוד מתוך חדוות יצירה אמיתית.
מתוך אהבת הגילוי, מתוך סקרנות, מתוך הרפתקנות, מתוך הנאה גדולה.
אור ליבנהמצטיירת בעיניי כאדם שכזה.
אפילו ממבט חטוף בפליקרשלה אפשר להבין שהבחורה לא נחה לרגע.
איורים על גבי איורים כאילו מקפצים אל מחוץ למסך המחשב.
צבעים מאירי עיניים, פרטי פרטים שנבנים זה על זה ומאפשרים תחושה של גילוי.
כל איור הוא יציאה להרפתקה משמחת.

אז לרגל החזרה (הקצרה) לשגרה ולכבוד החגים שבאים עלינו לטובה
זה הזמן לצאת לחגיגה של ממש בין עבודותיה המופלאות ומלאות החן של אור.



הנה קצת על אור:

אני עובדת כמאיירת, ומאוד מתעניינת בכל מה שקשור לספרי ילדים ואיור לילדים בכלל, דברים שיש בהם אולי טוהר מסוים ותמימות שחסרה. משמחים אותי דברים עם ניחוח של פעם- ספרים וחפצים ישנים, אפשר להגיד שאני חיה קצת בעבר, ובדברים שאני עושה אני דבר ראשון מחפשת השראה מדברים ישנים- כרזות,ספרים קומיקסים ומגזינים.




אני מאוד מתעניינת בכל מה שקשור להיסטוריה, וזה משפיע באופן ישיר על העבודות שלי- אני חוקרת  תקופות מסוימות ודוגמת מהם דברים שמעניינים אותי כמו אופנה,מנהגים,סגנונות שונים בתולדות האמנות,ואפילו ארכיטקטורה.  




אני אוהבת להתעסק בעבודה שלי בהרבה צבע, ומבחינתי העבודה עם הצבע מגיעה עוד בשלבי הסקיצות, אני לא רואה דברים מבלי להניח קודם צבע. צבעוניות זה דבר שמשמח אותי, ובשילובי הצבעים אני מנסה להעביר את התחושה או את התקופה.




המטרה שלי היא לשמח אנשים עם האיורים שאני עושה, מבחינתי אין תחליף לכרטיס ברכה צבעוני ומשמח, או ספר ילדים עם איורים עשירים ומוצלחים. אני אוהבת דברים עם המון פרטים: עבודות עם פאטרנים, איורים עם המון פרטים קטנים שגורמים לעין לחפש אותם ולשקוע עוד ועוד.



אני גם מאוד אוהבת לאייר אוכל,ואיורי אוכל בכלל. גם בפרויקט הגמר שלי בשנקר התעסקתי באחד הנושאים שיותר מעניינים אותי: שוקולד. אני חושבת שיש משהו שמתחבר היטב בין איור לבין אוכל- שניהם ביחד יוצרים חוויה ויזואלית שעובדת על כל החושים. 


ולכבוד ראש השנה המתקרב אלינו בצעדי ענק
תראו את הברכות הנהדרות שאור עיצבה.
האיורים המקסימים הללו בהחלט ישמחו גם את בני המשפחה - גם את הגדולים וגם את הקטנטנים.




תודה רבה לאור שהתארחה ואיפשרה הצצה לעולמה הססגוני.

בטח אתם רוצים לראות עוד, נכון?

אז...




שתהיה לנו שגרה מהנה ושמחה מלאה בגילויים קטנטנים, צבעוניים ומשמחים.

↧
Viewing all 112 articles
Browse latest View live
Search